וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי (נ, יט)
מה ביאור דברי יוסף?
רש"י: "שמא במקומו אני? (בתמיה), אם הייתי רוצה להרע לכם, כלום אני יכול? והלא אתם כולכם חשבתם עלי רעה והקב"ה חשבה לטובה, והיאך אני לבדי יכול להרע לכם?".
בכור שור: יוסף אמר להם שאין 'עליו דין עליהם', שאינו מקפיד עליהם, משום ש"רעתם" נהפכה לטובה, ונוסף חשש שמא אם ירע להם יאמרו עליו שהביא אותם להרע להם. ולא זו בלבד שלא יעשה עמהם רעה, אלא ייטיב עמהם, לכלכל אותם ואת טפם.
ספורנו: יוסף שאל את אחיו: וכי אני דיין תחת הקב"ה, שאדון אחר גזרותיו ואעניש מי שהיה שליח מאתו לעשות את שליחותו? הרי הייתם שלוחיו, וברור ש'לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי הָאֱלֹהִים'.
אור החיים: יוסף אמר להם: אם אתם חייבים עונש על מעשיכם, הקב"ה שופט, אני לא אקום ולא אטור.
מלבי"ם: יוסף אמר לאחיו, מאחר שראה שדבר זה היה בהשגחת הקב"ה, איך יוכל לערער על דבר שעשה הקב"ה, וכי במקומו חלילה, לעשות הפך מעשהו? בפרט שעיקר ההשגחה היתה כדי שייטיב אתם לכלכלם, ואיך ישנה את רצון הקב"ה או יעשה דברים שעשה בהשגחתו.