ביאור בקשת הטמאים לאכול מקרבן הפסח
וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ט, ז)
מה ביאור בקשתם? מדוע שיהיה להם מותר לאכול מהקרבן?
רש"י: "אמר להם: אין קדשים קרבים בטומאה. אמרו לו: יזרק הדם עלינו בכהנים טהורים ויאכל הבשר לטהורים? אמר להם: עמדו ואשמעה, כתלמיד המובטח לשמוע מפי רבו".
בכור שור: "הלא יכולים לשלח לשחוט ולזרוק, ולערב נאכל, שהרי אנו טמאים לנפש אדם, ואין אנו צריכים כפרה לאכול בקדשים, שאם היינו זבים ומצורעים שלא נטהרו, ולא היינו יכולים לאכול עד למחר לאחר זמן פסח, שכבר עבר זמן אכילת פסח, או שהיה רביעי או חמישי לטהרתינו, שלא נוכל ליטהר עד שיעבור זמן הפסח, לא היינו מדברים".
חזקוני: "למה אין אנו רשאים לאכול קדשים בטומאה, הרי אשתקד אכלנו הפסח במצרים, אפילו בטומאה והטעם שעדיין לא הוזהרו".
רא"ש: "בזה טעו, שהיו סבורים כיון דלעיל גבי הפסח כתיב 'במועדו' דרשינן אפילו בטומאה. ואינו כן דאפילו טומאה דחויה דוקא בצבור אבל ביחיד לא. וזה שאמר הכתוב 'איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם' ודרשינן איש נדחה ואין צבור נדחין…".
ספורנו: "מאחר שהיתה טומאתנו לדבר מצוה למה תהיה גוררת עבירה".
כלי יקר: "והבינו האנשים מדקאמר משה אל בני ישראל לעשות הפסח במועדו, אפילו בטומאה ולא להם בפרטות, שמע מינה שהוציא אותם מן הכלל, דאם לא כן למאי נפקא מינה אמר לבני ישראל לעשות הפסח, והלא כבר הם מצווין ועומדים. אלא שבא למעט הטמאים היחידים, על כן אמרו 'למה נגרע'".
