ביאור אמירת 'נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע'
וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע (כד, ז)
לאחר שאמרו 'כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה' (לעיל פסוק ג), מה הוסיפו באמירת 'נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע'?
אבן עזרא מתרץ שבתחילה סיפר להם וענו בקול אחד 'נַעֲשֶׂה'. פסוק זה מלמד שלאחר שקרא באזניהם את כל הנכתב בספר, הוסיפו 'וְנִשְׁמָע'.
חזקוני מסביר: "אין מוקדם ומאוחר בתורה, הם התוכחות, כדאיתא במכילתא. רבי ישמעאל אומר: בתחילת הענין מהו אומר? 'וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ…' (ויקרא כה, ב), שמטין ויובלות, ברכות וקללות. ובסוף הענין מהו אומר? 'אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת' (ויקרא כו, מו), אמרו: מקבלין אנו עלינו. כיון שראה שקבלו עליהם נטל את הדם וזרק על העם, שנאמר 'וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם'. אמר להם: הרי אתם תפושים קשורים וענובים, מחר בואו וקבלו עליכם כל המצוות".
רש"ר הירש מבאר ששבועתם 'נַעֲשֶׂה' היתה ביחס לתורה שבכתב, שבה נכתבו רק יסודות המצוות בקיצור לשון, כפי שידוע לנו. התורה שבכתב חסרה ואינה שלמה ללא המסורת שבעל פה, ולכן הוסיפו בני ישראל בפסוק זה 'וְנִשְׁמָע', לאמור: 'כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה", ולא רק כללי היסוד שקראו כאן באוזננו 'נַעֲשֶׂה'. לצורך העשיה גם 'וְנִשְׁמָע', הווה אומר: על ידי לימודם וקיומם של הדברים שנשארו מסורת שבעל פה, נגיע לעשות את רצון ה' באמת ובשלמות.
