וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה (מד, יח)
מה רצה יהודה בדבריו ליוסף, הרי לא חידש מאומה, ורק חזר על דבריו?
מבאר האדמו"ר מגור, ה'שפת אמת', שיהודה לימד כאן יסוד גדול לדורות, למי שנמצא בצרה, ב"הסתר פנים". עליו להעמיק בהכרתו שרצון ה' נמצא בכל מצב, ובפנימיות מוסתר הטוב בכל מה שקורה בכל רגע. כל הצער הוא רק חיצוני.
השם 'יהודה' מלשון 'הודאה', מרמז גם שכל יהודי מודה לה' יתברך על הכל ומכיר בכך שהכל ממנו יתברך. ע"י הודאה על הכל, ניתן להתפלל.
'וַיִּגַּשׁ אֵלָיו', לה' יתברך. 'יְהוּדָה', בבחינת הודאה להקב"ה, על אף שהיה הסתר פנים, והמצב שבו היה, כלל לא היה ברור.
יהודה לא חידש כלום, הוא רק חזר על השתלשלות העניינים, אבל בהכרה גמורה שהכל לטובה ולברכה ולקבל את רצון הקב"ה בשמחה, ואז זכה לאמירה 'אֲנִי יוֹסֵף', ששפכה אור על כל התעלומות והאירה את כל הצדדים האפלים והלא מובנים שהיו עד כה. כל ההסתר התגלה וראו את הטוב.
בצום עשרה בטבת אנו מציינים את תחילת המצור על ירושלים, שבהמשכו נחרב בית המקדש. צעד שאינו מובן, אולם מקובלנו שהוא עוד שלב במהלך ארוך, כמו גם המצב שבו אנו נמצאים מזה חודשיים וחצי. כל שנותר לנו להאמין שאנו בתהליך ולהאמין ולקוות שנגיע במהרה לסיומו.
בברכת שבת שלום ובשורות טובות