אישור לבני גד ובני ראובן לכבוש את ארץ כנען – דבר תורה – פרשת דברים
רַק נְשֵׁיכֶם וְטַפְּכֶם וּמִקְנֵכֶם יָדַעְתִּי כִּי מִקְנֶה רַב לָכֶם (ג, יט)
מדוע משה כפל לשונו והזכיר את המקנה פעמיים בפסוק זה? ומדוע בפרשת מטות, כשהזכירו בני גד ובני ראובן את הצאן לפני הטף, תיקן אותם ואמר "ערים לטפכם וגדרות לצאנכם", ולא ציין את הנשים, ואילו בפסוק זה הזכיר משה תחילה את הנשים?
הנצי"ב מוולוז'ין מקדים לביאורו: שגם לצורך תלמוד תורה חל על אדם איסור לעזוב את אשתו ליותר משלוש שנים ברצף. אם כן, כיצד נתן להם משה רשות ללכת להילחם בארץ כנען עד לאחר כיבוש וחלוקה?
הוא מתרץ על פי המופיע בשאילתות דרב אחאי (שאילתא ד) שחל איסור גמור על אדם לאבד את ממונו. ואם רואה יהודי שרעהו מאבד את ממונו, מצווה למונעו מזה ואין בכך אפילו איסור של "ולא תונו איש את עמיתו", מפני שהוא מציל אותו מאיסור "בל תשחית".
משה אמר לבני גד ובני ראובן: "רק נשיכם", כיצד יכולים אתם ללכת להילחם כאשר נשיכם עגונות? "ידעתי כי מקנה רב לכם", וכיון שמחויבים אתם בשמירת רכושכם ואין לכם מרעה לצאן במקום אחר, לכן "יֵשבו בעריכם אשר נתתי לכם".
דבר תורה – פרשת דברים
