וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר (יט, ב)
עם ישראל נמצא לאחר יציאת מצרים, היציאה מעבדות פרך שנמשכה 210 שנים, ויוצא ממצרים, ארץ סגורה ומסוגרת מכל עבריה, שעבד לא יכל לברוח ממנה, בודאי שלא עם שלם, והנה הצליחו לצאת משעבוד מצרים. הם נמצאים לאחר הנס הגדול של קריעת ים סוף, שעליו קראנו בשבוע שעבר, שנבקע הים לשני חלקים ועם ישראל עבר ביבשה.
והנה בפרשתנו אנו קוראים על המעמד ההיסטורי האדיר – קבלת התורה. ומתארת התורה כיצד עמדו כל האנשים, נשים וטף לקבל את התורה, כפי שכתוב "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר".
מדוע כתוב שנסעו וחנו (ברבים), ואילו בהמשך 'וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל', (ביחיד)?
מבארים חז"ל: שחנו כאיש אחד בלב אחד.
היתה הרמוניה, אחדות מופלאה, שהביאה את כולם לפסגות.
מי יתן וניישם בימינו את האחדות, בין איש לרעהו
