אזהרה ייחודית על אונאת הגר
וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם (כב, כ)
מדוע הזהירה התורה באופן מיוחד על אונאת הגר?
בבא מציעא נט ע"ב: "תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: מפני מה הזהירה תורה בשלשים וששה מקומות, ואמרי לה בארבעים וששה מקומות בגר? מפני שסורו רע. מאי דכתיב 'וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם'? רבי נתן אומר: מום שבך אל תאמר לחברך, והיינו דאמרי אינשי: דזקיף ליה זקיפא בדיותקיה לא נימא ליה לחבריה זקיף ביניתא".
אבן עזרא: מדובר בגר שקיבל על עצמו שלא לעבוד עבודה זרה. התורה ציוותה שלא להונות אותו, משום שיש לנו יותר כוח ממנו.
אבן עזרא: מדובר בגר תושב, שאין לו משפחה, וכל אחד מהתושבים יכול להונותו בהונו או בדירתו ולהביאו לידי לחץ על ידי עדות.
בכור שור: משום שהגר אינו מכיר את כל ענייני הארץ וקל להונות אותו.
רבי חיים פלטיאל: "ולפי שצרתו מרובה, עונשו מרובה".
רבינו בחיי: "לא אמר 'ואתם ידעתם את הגר' אלא 'אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר', כלומר ידעתם כי כל גר נפשו שפלה עליו ואין לו למי ישא עיניו כי אם אלי, ועל כן ארחם עליו כמו שרחמתי עליכם שהייתם גרים בארץ מצרים".
