אופן מענה ותשובה – דבר תורה – לפרשת האזינו
כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה (לב, כח)
לאחר שכתבה התורה 'כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה' מדוע הוסיפה את המילים 'וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה', שנראות מיותרות?
מבאר החיד"א בספרו 'נחל קדומים' על דברי חז"ל במסכת מגילה (דף יב) שכשמיאנה ושתי לבוא כדבר המלך אחשוורוש וחמתו בערה בו, שלח לחכמי ישראל שיפסקו את דינה.
חכמי הסנהדרין הרהרו בדבר והתלבטו, משום שהעריכו שבכל פסק דין שיוציאו הם יימצאו ניזוקים. אם יצדיקו את אחשוורוש ויהרוג אותה, לאחר שיתפכח מיינו יכעס עליהם. ואם יצדיקו את ושתי וימליצו לזכות אותה, אחשוורוש יכעס עליהם על שלא חשו לכבודו.
ועל כן נמנו וגמרו להשיב לו תשובה מתחמקת וענו שמיום שנחרב בית המקדש וגלו מארץ ישראל, ניטלה מהם היכולת לדון בדיני נפשות ולכן למרות רצונם העז לעזור למלך, אין הם יכולים לפסוק בדין זה.
מבאר החיד"א שלעתים כשאדם נמנע מתשובה ומציג עצמו כאובד עצות, בעצם ההתחמקות טמונה חכמתו.
בפסוק זה התורה רצתה לשלול דבר זה, כדי שנבין היטב את הכוונה, ועל כן הוסיפה את המילים "ואין בהם תבונה".
דבר תורה – לפרשת האזינו
