אופן התוכחה לזולת
כא, א אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו
רש"י: "אמור… ואמרת… (למה כפל הלשון?), להזהיר גדולים על הקטנים"
ר' אלימלך מליזנסק הסביר את דברי רש"י "להזהיר גדולים על הקטנים", להזהיר את האנשים הגדולים עם הקטנים. כשאדם מבקש להטיף מוסר לנער קטן, אל יעשה זאת בצורה גלויה וישירה, כדי שהנער הצעיר לא ייעלב ולא תיפול רוחו, אלא יזהיר גדולים יחד עם הקטנים, ובסופו של דבר ישמע הנער ויבין ממילא שדברי המוסר מכוונים אליו.
בפרשת קדושים קראנו את הפסוק "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא", האדם שאותו אתה מוכיח יהיה בעינך כחברך ואהובך, שאתה בא להוכיח אותו מאהבה וח"ו שלא לפגוע בו.
וכן נראה להסביר את מאמר שלמה המלך במשלי "אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך" אם יהיה בעינך האדם המוכח כחכם, ותוכיח אותו לא מתוך התנשאות, אלא מתוך אהבה ורצון לעזור, ושמתוך דבריך יבין את התוכחה, וע"י זה לא ירגיש רגשי נחיתות, יקבל את דבריך, ואם לאו, ישר ידחה דבריך על הסף, עוד לפני שפתחת פיך!
