אומנות התפילה
יד, י וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'
רש"י: "תפסו אומנות אבותם". משמע מרש"י שהתפילה נקראת אומנות.
'אומנות' זו חכמה שצריך ללמוד בעמל רב, מדוע תפילה נקראת כך?
בתפילה לכאורה אין חכמה מיוחדת, שצריך ללמוד כשאר אומנויות. אמנם לכשנתבונן, נראה שאין אומנות גדולה כמו עבודת 'התפילה', 'התפילה' אינה רק הוצאת התיבות מהפה, כדרך אלו המתפללים שרוצים רק לצאת ידי חובה בעלמא, זו לא נקראת תפילה.
עיקר ענין התפילה, שאדם ירגיש שעומד לפני מלך מלכי המלכים כפשוטו, ויתחנן לפניו וישפוך לפניו את ליבו על כל צרכיו, ויחוש שנמצא בצרה גדולה אם הקב"ה לא יושיע אותו, ואין לו שום דרך להיוושע, אלא אך ורק מתשועת ה', וכל מצבו ועניינו תלויים בקב"ה שהוא אב הרחמן ושומע את תפילתו.
תפילה כזו היא מעשה אומנות, וצריך הרבה עמל ויגיעה להצליח לכוון בתפילה כראוי, זו "אומנות" ומלאכה בפני עצמה, לדעת איך להתפלל ולכוון ליבו כראוי.
