וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד (כז, כ)
מדוע הביאו את השמן למשה, וכי אין בעם ישראל מומחים לשמן?
בספר תהילים כתוב (קלג, א-ב) "שיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן, זקן אהרן שיורד על פי מידותיו". את כפל הלשון של המילה "זקן" מבארים חז"ל במדרש: בעת שנמשח אהרן, ירד השמן על זקנו ומשה חש בכך.
מבאר זאת ר' חיים שמואלביץ: בזכות "שבת אחים", האחדות ששררה ביניהם, הרגיש משה כאילו הזקן נמשח על זקנו שלו. גם שנבחר למנהיג, רצה משה שהשליחות תוטל על אחיו, אהרון. במקביל, גם אהרן שמח על שליחות משה כאילו היה הוא המנהיג, וזאת בזכות "שבת אחים" שלהם.
הקב"ה אמר למשה שגם בלקיחת השמן יראו כולם את האחדות שביניהם. לקיחת השמן, שאמורה להיות לאהרן עבור הדלקת המנורה, תהיה על ידי משה, הוא יאסוף את כל השמן, כאילו לקוחה לצורכו, ועל כן כתובה בלשון "אליך".
אהבת אחים אמיתית, שיש בה אחדות.
