אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם – ללא אמת
טו, מא אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם
כבר בגיל צעיר ניכרו ברבי שניאור זלמן מלאדי, בעל ה"תניא", שקדנות וגאונות מעבר לבני גילו. למדני בית המדרש אהבו להשתעשע עם הילד הרך במילי דחריפות, ולפעמים אף הותירם הגאון הצעיר בפה פעור מחמת ידיעותיו ושנינותו. באחד הימים ניגש אליו תלמיד חכם ושאל בחיוך: אמור לי, שניאור, היכן יש בתורה פסוק שמתחיל ומסתיים באותן שלוש תיבות?
במקום לענות לו בציטוט דברי הפסוק, השיב הקטן בחיוך מסתורי: פסוק זה נכתב היכן שמשה רבינו לא אמר אמת. הלומדים ששמעו את דבריו נסערו. משה רבינו לא אמר אמת?
בעל התניא המשיך: הפסוק האחרון בפרשת ציצית מתחיל ומסיים בתיבות "אני ה' אלוקיכם". אבל בעוד שאנו בקריאת שמע מסיימים את הפרשה בתיבת "אמת", בתורה לא סיים משה רבינו מילת "אמת" אחרי שכתב "אני ה' אלוקיכם"…
