תורתך שאלתי לפרשת וזאת הברכה

וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ (לג, א)

מדוע פותחת פרשתנו בו"ו החיבור? וכיצד היא מתקשרת לסמיכות מותו של משה רבנו?

ה'חזקוני' מבאר שלאחר דברי התוכחה הנוקבים בשירת 'האזינו', בחר משה שלא להיפרד מעמו בתוכחה קשה. הוא עטף אותם בברכה ובחיבה.

'אור החיים' מאיר שעל אף שנגזרה עליו מיתה בעטיים של בני ישראל במי מריבה, לא נטר משה טינה בלבו. בעין טובה, חיבר את ברכתו לברכות האבות הקדושים והשפיע עליהם טובה ממקור הנבואה.

 

וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ (לג, א)

רש"י: סמוך למיתתו, שאם לא עכשיו אימתי.

בספר 'תורת חיים' (חסידות קוסוב) מובא שיסוד ברכתו היה לחקוק בלבבות את הקריאה הנוקבת: ואם לא עכשיו – אימתי? משה רבנו לימד שכל רגע בחיים הוא פיקדון יקר ערך, שאינו שב לעולם. הברכה הנעלית ביותר אינה רק שפע ותוצאות, אלא היכולת לפתוח את הלב לרגע ההווה, לנצל כל רגע לעבודת ה' ולעשיית חסד מתוך שמחה ונוכחות, כאן ועכשיו.

 

וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ (לג, יח)

בברכת משה רבנו לשבטי ישראל מתגלה סוד השותפות הנצחית בין זבולון לבין יששכר, שעמל על לימוד התורה.

החיד"א בספרו 'חומת אנך' מאיר את עומק שמחה זו. הצלחתו של זבולון מובטחת בזכות עמלו של יששכר בבית המדרש.

החיד"א מדגיש שאין שותפות זו גורעת מחלקו של יששכר, משום שבחשבון שמים אין חלוקה של חיסור. הקב"ה מעניק ליששכר מתנה עליונה ומיוחדת, ושכרו אינו מתמעט כמלוא נימה מחמת חלקו של זבולון. ברית יששכר וזבולון מגלה שהתורה אינה נחלת יושבי בית המדרש בלבד, אלא נכס נצחי שכל המסייע בהחזקתו שותף מלא באורו ובהצלחותיו.

 

וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן (לג, ב)

מה עניינם של שעיר ופארן במתן תורה?

רש"י: הקב"ה פנה לכל אומות העולם והציע את התורה, אך הם לא רצו לקבלה. התורה מדגישה שפתח עם בני עשו (שעיר), ששאלו: מה כתיב בה? על כך אמר להם "לא תרצח", ותגובתם: אין אנו יכולים שעל חרבנו אנו חיים. הלך לבני ישמעאל (פארן) ואמרו מה כתיב בה, אמר להם "לא תגנוב", אמרו ידו בכל ואומנותנו בליסטיות, עד שבא אצל ישראל וקיבלוה.

הרמב"ן מבאר שכשיצאו מסיני שכן הענן בפארן ומשם נשתלחו מרגלים ונתנדה העם ארבעים שנה, עד שבאו לגבול שעיר בסוף 40 שנים והאיר להם פניו והחלו לנחול את ארץ סיחון ועוג.

הנצי"ב מוולוז'ין מבאר שהעולם מושתת על תורה, עבודה וגמילות חסדים. כוח העבודה היה ירושה לבני שעיר מיצחק, וכוח החסד לבני ישמעאל מאברהם. כשנבחרו ישראל במתן תורה זרחה מעלת העבודה משעיר לישראל (שקרבנותיהם לרצון וטעונים נסכים), והופיע כוח החסד מפארן בישראל ביתר שאת (בגמילות חסדים של החזקת תורה).

בברכת משה רבנו לשבט ראובן נאמר: "יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר" (לג, ו).

לאחר שבירך משה "יְחִי רְאוּבֵן", מדוע כפלה התורה לשונה והוסיפה "וְאַל יָמֹת"?

מסופר על רבי חיים מבריסק, שכשהיה כבן ארבע שנים נכנס תלמיד חכם לבית אביו, הגאון בעל ה'בית הלוי'. בתוך הדברים הפליג האב בחריפות מוחו של בנו וביקש להוכיח זאת מפסוק זה.

קרא ה'בית הלוי' לרבי חיים הקטן והציג בפניו את הקושיה: מדוע ראה משה רבנו צורך להוסיף את המילים 'ואל ימות', לאחר שכבר בירכו 'יחי ראובן'?

הרהר הילד קצרות, ובחריפות בריסקאית אופיינית שאל את אביו: אבא, אמור נא לי, אימתי נאמרה ברכה זו, בחייו של ראובן או לאחר הסתלקותו?

השיבו אביו: פשוט הדבר, בודאי שנאמרה לאחר מותו.

נענה רבי חיים והסביר בבהירות: אם כן, ההסבר ברור. כוונת הברכה 'יחי ראובן', שיקום לתחיית המתים. ומשקם לתחיה, ניתן להמשיך ולברכו 'ואל ימות', שלא יטעם עוד טעם מיתה לעולם.

 

וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה (לד, ח)

רש"י מדייק בפסוק: בפטירת אהרן נאמר שבכו אותו "כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל", אנשים ונשים כאחד, משום שהיה רודף שלום ומטיל אהבה בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. ואילו כשנפטר משה רבינו נאמר "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" בלבד, היינו הזכרים. ותמוה: פרשה זו חותמת את התורה כולה בשבחו של רבן של כל הנביאים. כיצד יתכן שדווקא ברגעי הפרידה נרמז חיסרון לכאורה בכבודו לעומת אהרן אחיו?

מבאר רבי יהושע לייב דיסקין שדווקא עובדה זו מעידה על תמצית גדלותו של משה רבנו, כמחוקק וכשופט. בתפקידו הוא נדרש לפסוק דינים רבים ולהכריע לאמיתה של תורה ולעמוד בפרץ בלחצים. מטבע הדברים, היו מי שהכרעותיו לא נעמו לאוזניהם ולא תמיד נשא חן בעיני כל שדרות העם.

אין זה גנאי, אלא אות תפארת: גדלותו של מנהיג אמת נמדדת בנאמנות מוחלטת לדעת תורה צרופה, מבלי לחשוש מ"דעת הקהל" או מרדיפת פופולריות מדומה. גבורתו של משה היא שעמדה איתן בייעודו ללא משוא פנים, ומתוך כך קבע את דמותו של הציבור לדורות.

 

מתי מתגלה מלכות ה' בעולם, ומהו התנאי להשראת שכינתו ולהגנתו המיוחדת על עם ישראל?

מלכות שמים נבנית בישראל רק כששוררים בינינו שלום, אחווה ורעות.

בעלי התוספות מבארים שבשעת מחלוקת, חלילה, אנו מתנהגים כביכול כאילו אין עלינו מלך, אך כשאנו מתאספים יחד, הקב"ה מייחד מלכותו עלינו.

הרש"ר הירש מוסיף שהתורה היא מוקד החיבור המאחד את כל שבטי העם ומעניק לכל יחיד מעמד שווה וקדוש. כדברי הנצי"ב מוולוז'ין, עצם כוח ההתכנסות המשותפת מרומם אותנו למדרגת "ישורון", ומעורר זכות נשגבה המשדדת אף את מערכות הטבע להצלתנו.

1. אחדות ככלי קיבול למלכות שמים. האחדות אינה רק אידיאל חברתי נאה, אלא תנאי רוחני ראשון במעלה לקבלת עול מלכות שמים. כשאנו מגלים סבלנות ומאירים פנים איש לרעהו בבית ובקהילה, אנו ממליכים את הבורא בעולם.
2. עוצמת הכלל גוברת על הטבע. כפי שחידש הנצי"ב, כוחו של הציבור המאוחד גדול מצירוף היחידים שבו. בעת צרה ומשבר, ההתכנסות באהבה סוללת פתח לישועות ולניסים שלמעלה מדרך הטבע.