תורתך שאלתי לפרשת בראשית תשפ"ו

יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם… (א, יד)

מדוע המאורות נבראו ביום הרביעי?

• רד"ק: לאחר שהארץ הוציאה את צמחיה ביום שלישי והתחזק הרקיע ביום הרביעי, אמר הקב"ה שייראו מאורות ברקיע ויעשו את פעולתם בארץ.
• חזקוני: ביום הרביעי עדיין לא היו בריות שנהנו מהאור, אולם היו כבר עשבים ופירות שצריכים היו להתבשל מאור השמש.

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים… וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב (א, כא)

מדוע בבריאת הדגים והעופות לא כתוב "וַיְהִי כֵן" כבשאר הימים?

מלבי"ם: משום שבריאת בעלי החיים לא הסתיימה ביום החמישי, אלא נמשכה גם ביום השישי.

ב, טז  וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל

מדוע כפל הלשון 'אָכֹל תֹּאכֵל'?

רד"ק: התורה כפלה את לשונה משום שזו מצוה, שיחיה האדם את עצמו במותר לו. כפל הלשון מעצים ומחזק את הציווי.

אור החיים: פסוק זה נאמר גם לאדם וגם לחוה. כפל הלשון מלמד על כך, "אָכֹל" – אתה (אדם), "תֹּאכֵל" – אשתך (חוה). אדם היה אמור להגיד זאת לאשתו.

הנצי"ב מוולוז'ין: בכפל הלשון הורה לו הקב"ה להנות מהעצים הנאות נוספות מלבד האכילה, כגון הסקה בעצים.

ב, יח  לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ

"לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ", מדוע?

רש"י: "שלא יאמרו: שתי רשויות הן, הקב"ה יחיד בעליונים ואין לו זוג, וזה יחיד בתחתונים ואין לו זוג".

ספורנו: משום שלא יוכל להגיע לשלמות ולהשיג את התכלית, אם יצטרך להתעסק בעצמו בצרכי חייו.

הנצי"ב מוולוז'ין: משום שהאדם שונה מבעלי החיים, טבעו שונה וייחודי, ועל כן ראוי אדם שיהיה לו עזר – בת זוג, שתהיה מולו – כנגדו, בכל פעולה לעזר לו.

ג, א  וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם… וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן

מהיכן ידע הנחש שהקב"ה ציוה זאת?

• רד"ק: שיחת הנחש עם האשה החלה קודם למסופר בתורה, תחילה סיפרה האשה לנחש שהקב"ה הניחם בגן עדן, ובדרך אגב סיפרה גם על ציווי הקב"ה, ועל כן הנחש פתח דבריו במילים "אַף כִּי…", זהו ביטוי של אמצע משפט ולא תחילתו.

ג, ו  וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל

איך חוה ראתה שהעץ טוב למאכל לפני שאכלה ממנו?

מדרש אגדה (סימן ו): חוה ראתה שבדבריו של הנחש יש טעם, שהרי לא מתה לאחר הנגיעה.

ר"ן: עץ שמכיל סם מוות אין ריחו וטעמו ערב לגוף האדם. בראותה את פרי העץ חשה האשה בריח נעים שעלה ממנו והבינה שעץ זה, שיש לו ריח נעים לא יכול להכיל סם מוות, ומכך הסיקה שעץ זה טוב למאכל.

ג, ט  וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה

מה היתה כוונת הקב"ה בשאלתו?

ספורנו: הקב"ה שאל את אדם לפשר השינוי בהתנהגותו, שפתאם התחבא מפני הקב"ה ולא היה נראה בגן, כפי שהיה מאז בריאתו.

אור החיים: הקב"ה לא שאל את אדם היכן מקומו, אלא שאל למה התחבא .

ד, ד  וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יְהוָה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ

מה הדגש על הריבוי, 'גַם הוּא'?

רד"ק: המילה "גַם" מורה שהביא את קרבנו לאחר ובעקבות קרבנו של קין, לאחר שראה שקין הביא את קרבנו.

הגר"א: התורה משמיעה שעל אף שהבל היה פטור ממצות ביכורים (שהרי לא היה לו חלק בקרקע, בארץ ולא יכל לקרות בפרשת הביכורים את המילה 'אדמתך'), בכל זאת התאמץ והביא 'מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן', ועל כן שעה הקב"ה את מנחתו.

ד, ח  וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ

מה אמר קין להבל?

רמב"ן: בהמשך לתחילת הפסוק 'וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו', כתובות המילים 'וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה', ללמדנו שקין הציע להבל לצאת לשדה, ולכן לא פירטה התורה מה אמר לו. מטרת קין שפיתה אותו ביציאה לשדה היתה, כדי להרגו הרחק מהוריהם.

אברבנאל: קין סיפר להבל מה הוכיח אותו הקב"ה, כדי להסיח את דעתו של הבל, שיחשוב שקין לא כועס עליו, שלא יראה צורך להישמר ממנו, כפי שאכן נעשה, שקין פגש אותו בשדה בעת שהיו לבדם, ללא אדם נוסף.

ד, יז  וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ

מדוע מפרטת התורה את תולדות קין?

רמב"ן: להשמיענו שהקב"ה ארך אפים וריחם עליו ואיפשר לו ללדת ילדים. קין חי שנים רבות והוליד ילדים רבים.

מלבי"ם: לאחר שמת הבל, הבין קין שממנו תמשיך הבריאה להתקיים, וחש אחריות אישית כלפי העולם. התורה מלמדת בפסוקים אלו, שקין דאג ליישוב העולם.

ה, א  זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם

מדוע תולדות אדם מכונים ספר?

• רש"י: מובנה של המילה 'סֵפֶר' הוא סיפור, תיאור של תולדותיו של אדם.
• רד"ק: מובנה של המילה 'סֵפֶר' הוא חשבון, כי הוא סופר ומחשב את שנותיהם של התולדות החל מבריאת אדם ועד נח.
• הנצי"ב מוולוז'ין: ספר שלם (ממש), שבו כתובים כל קורות חיי האדם, ומלמד חכמה ומוסר, וניתן ללמוד מהם כיצד לנהוג.