תורתך שאלתי – וירא תשפ"ו

יח, א  וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא

 מה היתה מטרת ההתגלות, ולמה לא נכתבה מטרתה?

• רמב"ן: הקב"ה רצה לגמול טוב לאברהם על שמל עצמו, ולחזק אותו על שקיבל עליו מצות מילה, ולומר לו שמעשיו רצויים לפניו.
• ספורנו: השכינה הופיעה, כפי שמקובל לעמוד בכל ברית, כדרך שנוהגים כל כורתי בריתות.

וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל (יח, ב)

מדוע אברהם רץ לקראתם?

• מדרש אגדה (סימן ב): "לפי שראה שהיו עומדים בעבורו רץ לקראתם להביאם אל ביתו". הריצה היתה לצורך הכנסתם לביתו.
• רבי חיים פלטיאל: כשאברהם ראה שהם עומדים בסמוך אליו ולא התקרבו, חשב שאינם רוצים להתקרב ללא רשות, ולכן 'וַיָּרָץ לִקְרָאתָם'.

יח, ד  יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם

מדוע אברהם לא הביא בעצמו את המים, בעוד את הלחם הגיש בעצמו?

• אלשיך: לאברהם היה חשוב להשרות אווירה נעימה, ונקט בכמה פעולות, אחת מהן שביקש מאנשיו להביא מים לרחיצת הרגלים, ובכך הראה שאין זו טרחה אישית עבורו, יש לו מי שיעשה זאת.
• חתם סופר: אברהם חשק מאד להכניס אורחים, עם זאת לא רצה לקחת בעצמו את המים, כל זמן שהאבק ברגליהם, כדי שלא להיות משמש לעבודה זרה. את שאר הפעולות הכרוכות באירוחם, עשה בעצמו לאחר שרחצו את רגליהם וביטלו את העבודה זרה.

סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם (יט, ב)

מדוע לוט הקדים לינה לרחיצת הרגלים?

• חזקוני: לוט האיץ בהם שייכנסו לביתו מיד ולא יתמהמהו אפילו לא רגע אחד בחוץ, כדי שאנשי העיר לא יגלו שנכנסו אליה.
• חתם סופר: לוט לא חשש לאבק שברגליהם, לאור ידיעתו שהגיעו מאברהם והיכרותו שכל אורח שעובר בביתו של אברהם, ביקורו מלווה גם בהסבר על הקב"ה והנהגתו, והאבק שברגליהם אינו עבודה זרה.
• הנצי"ב מוולוז'ין: לוט הקדים בדיבורו את הלינה, משום שהיא היתה הסיבה העיקרית שגרמה להם לסור לביתו, הוא לא התכוון לפסוח על רחיצת רגליהם אצלו, שהיתה ממילא בשלב הבא.

וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו (יט, יד)

מדוע לוט לא דיבר גם עם בניו?

• רמב"ן: ללוט היו בנים גדולים נשואים, שחיו בסדום. לוט החל לדבר תחילה עם חתניו, משום שהיה ברור לו שבניו בודאי ישמעו לו, הוא התכונן לדבר עם בניו לאחר השיח עם חתניו, אולם משצחקו עליו חתניו ועלה השחר, לא הניחו המלאכים ללוט להתמהמה ולהוציא איתו אנשים נוספים שאינם בני ביתו.
• הנצי"ב מוולוז'ין: משום שלא היו לו בנים.

כא, יד  וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ

מדוע אברהם השכים בבוקר?

• מדרש שכל טוב (סימן יד): "זירז עצמו לקיים מה שאמר לו הקב"ה 'כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ'".
• רבינו בחיי: לאחר שאמרה לו שרה שיגרש את ישמעאל עם אמו, בגיבוי הקב"ה, שמע אברהם בקולה וגירש אותם מיד בזריזות בתוספת צידת לחם וחמת מים.

כא, טו  וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד…

מדוע נגמרו לה המים?

• רשב"ם: אילו היתה הולכת בדרך ישר, היו מספיקים לה המים שנתן לה אברהם עד הגיעה ליעדה. הסיבוב שעשתה במדבר עקב טעותה גרם לה שהמים נגמרו טרם הגיעה למחוז חפצה.
• רד"ק: אברהם לא רצה להכביד עליה ולכן נתן להם מים ומזון בכמות מוגבלת ליום – יומים, עפ"י יכולותיה לסחוב, (מעבר לכך לא יכלה לשאת עימה).

קַח נָא אֶת בִּנְךָ… וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה… (כב, ב)

מדוע מכנים את מעשה העקידה בשם "עקידה", הרי פעולת ה"עקידה" – הקשירה היא רק 'הכשר' מצווה, והעיקר היתה הנחתו על המזבח, כששלח את ידו לקחת את המאכלת כדי לשחטו?

ביאר רבי משה שטרנבוך שב"עקידה" ניכר עד כמה יצחק השתוקק לקיים את מצוות הקב"ה, שהרי אמרו חז"ל (תנחומא וירא) "בשעה שבא אברהם לשחוט את יצחק, אמר לו יצחק: אבא, אוסרני ידי ורגלי מפני שהנפש חצופה היא וכשאראה את המאכלת שמא אזדעזע ויפסל הקרבן, בבקשה ממך אל תעש בי מום".

מבואר שיצחק לא רק "הסכים" להישחט, אלא הלך בשמחה להיעקד ולכן דאג שתתקיים השחיטה כדת וכהלכה, וזהו עיקר מעלת העקידה – שלא עשה כן רק לצאת ידי חובתו אלא עשה כן בשמחה רבה – ודקדק שהשחיטה תהא כהלכה .

כב, ב  וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ

מדוע לא אמר לו על איזה הר?

• רד"ק: כדי להעצים את אהבתו של אברהם להקב"ה ואמונתו בו, שלא שאל מאומה.
• מלבי"ם: הקב"ה אמר לו שהמקום הוא הר ידוע, ששמו הר המוריה, ונתן לו כמה סימנים.

וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ (כב, ג)

מדוע אברהם לקח איתו את שני נעריו?

• רבינו בחיי: אברהם לקח רק את שני נעריו אלו, ולא מישהו אחר, משום שידע שהם לא ימנעו ממנו מלקיים את המצוה, וחשש שמישהו אחר ימנע זאת ממנו.
• אברבנאל: אברהם לקח איתו את שני נעריו כדי שיצחק לא ירגיש במשהו שונה ומוזר, שפתאם באופן חריג יוצא לדרך ללא שני מלוים, שרגיל לקחת עימו. נוסף לכך לקח אותם כדי שינהיגו את החמור טעון העצים, אילו לא היה לוקח אותם, היה נאלץ יצחק לשאת אותם על שכמו במשך שלושת ימי ההליכה.