צורך בווידוי גם על מה שנראה כמצוה
וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ (ה, ז)
מדוע כתוב 'אֲשֶׁר עָשׂוּ', והרי פשוט שמתוודים רק על חטא שעשו?
מפסוק זה למדו חז"ל שצריך אדם להתוודות על העבירות שעשה ולשוב מהם. ואמרו (ברכות ה ע"א) "אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו, פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה".
הקשו המפרשים: כיון שיש לו ביטול תורה מדוע פשפש ולא מצא?
ותירצו בשם מרן החיד"א שהכוונה היא במה שהיה לו לבטל תורה ולא ביטל, כגון שלמד במבואות המטונפות (או בחזרת הש"ץ), שחושב לעשות מצוה, ובאמת עבירה בידו.
זו כוונת התורה במילים "והתודו את חטאתם אשר עשו", אפילו דבר שנראה להם שהם עשו מצוה, צריכים להתוודות על כך, כיון שבאמת היא עבירה.
