עלון 'חויה בשולחן שבת' לפרשת בשלח תשפ"ו

כשרדף פרעה אחרי בני ישראל כתוב: "וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ" (יד, ו). נשאלת השאלה: איך פרעה לקח את עמו?

חשיבות רבה בדקדוק המילים, להבין כל מילה ומשמעותה. להבין את ביאור ומשמעות המילים 'וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ'.

• פסיקתא זוטרתא: "לקחם בדברים, אמר להם: דרך מלכים להיות מנהיגים לבסוף, ואני אקדים לפניכם, שנאמר 'וּפַרְעֹה הִקְרִיב'. דרך מלכים כל העם בוזזין ונותנין לפניו, ואני אשוה עמכם בביזה, שנאמר 'אֲחַלֵּק שָׁלָל', ולא עוד אלא שאני מחלק לכם מתנות משלי, לכך נאמר 'לָקַח עִמּוֹ'".
• אברבנאל: פרעה הכריח את בני עמו ללכת אתו. הוא ביזה את בני ישראל, עד שהלך אחריהם עם מעט מאד אנשים, 'שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר'.
• אלשיך: בעקבות מכת בכורות ותוצאותיה הקשות, אמר פרעה לבני ישראל: 'קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי… וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' כְּדַבֶּרְכֶם' ואישר להם שייצאו לשלושה ימים. בניגוד אליו מרבית העם המצרי, שהוכה קשות בעשר המכות, רצו שייצאו ולא ישובו, כפי שכתוב 'וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם'. משהבין פרעה שהעם לא סבור כמוהו, אסר את רכבו בעצמו, וכך השפיע עליהם שיצטרפו אליו, שהרי מי רואה את המלך אוסר את רכבו ואינו מצטרף, וכך 'וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ'.
• רש"ר הירש: פרעה העמיד תחת פיקודו הישיר את כל מסע הצבא ויצא בראשו. הוא לקח איתו רק את אנשי החיל.

לפני קריעת ים סוף ראו בני ישראל שפרעה התקרב אליהם ובעקבותיו המצרים. כתוצאה מכך: "וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'" (יד, י). נשאלת השאלה: מדוע בני ישראל, שהיו מעל שישים ריבוא אנשים פחדו מ'שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר'?

לימוד פסוקים עם ילדים הוא הזדמנות נפלאה לפתח אצלם "עין בוחנת" וסקרנות אינטלקטואלית. כידוע, אין אות או מילה מיותרת בתורה, וכל שינוי קטן טומן בחובו משמעות.

יש חשיבות רבה להבין כל פרט, ולא לקבל שום דבר כ"מובן מאליו".

• מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (לקמן פסוק יג): "למה היו ישראל דומין באותה השעה? ליונה שפרחה מפני בן הנץ, נכנסה לה למערה לנקיק הסלע ונחש מכונן לפנים ממנה. ליכנס לפנים אינה יכולה מפני הנחש, לצאת לחוץ אין יכולה מפני בן הנץ והיתה צווחת ומטפחת בגפיה, כדי שישמע בעל השובך ויבא. כך כיון שראו ישראל ים סוגר ושונא רודף, נשאו עיניהם בתפילה ועליהן מפרש בקבלה 'יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע… הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה'".
• בכור שור: משום שהיתה עליהם עדיין אימתם, על שהשתעבדו בהם שנים רבות.
• חזקוני: משום שהיו יראים להילחם עם אדוניהם. משל לעבד שמפחד מאדוניו תמיד.
• מלבי"ם: בתחילה כשהתקרב רק פרעה ורכבו אל מחנה ישראל לא התייראו מפניו, משום שהם היו רק מעט אנשים, ולא חשבו שהוא מגיע להילחם איתם. אולם לאחר מכן נשאו בני ישראל את עיניהם למרחוק וראו 'וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם', שכל המצרים נוסעים אחריהם, כולל חיל פרעה והבינו שהמצרים נערכים למלחמה מולם. ועל כן 'וַיִּירְאוּ מְאֹד'.
• הנצי"ב מוולוז'ין: בתחילה רדף אחריהם פרעה עם צבא קטן, 'שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר', להשיבם למצרים. לא עלה על דעתם שבני ישראל לא ישובו. משנודע למצרים שאין בכוונת בני ישראל לשוב, אז 'וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם', אחרי ובעקבות פרעה וחילו, כדי להשיב את רכושם שהשאילו לבני ישראל. ומכמות גדולה זו של המצרים יראו בני ישראל.

לאחר שירת הים כתוב: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת" (טו, כ). נשאלת השאלה: מדוע משה רבינו לא הוזכר? מדוע מרים לא יוחסה גם למשה?

הזדמנות מצוינת להסביר ולהמחיש שהתורה דקדקה בכל אות ומילה, ולא כתבה מילים ללא צורך. אם האריכה לפרט ולתאר את ייחוסה של מרים רק לאהרון אחיה, ולא למשה, הדבר "אומר דרשני". עלינו להבין מה בא ללמדנו במילים אלו.

חשיבות דקדוק בכל מילה.

• מדרש אגדה: "'אֲחוֹת אַהֲרֹן' ולא 'אחות משה'? אלא כל זמן שהיתה 'אֲחוֹת אַהֲרֹן' בלבד, קודם שנולד משה היתה נביאה, כשנולד משה ניטלה ממנה וניתנה למשה".
• פסיקתא זוטרתא: "וכי לא היתה אחות שניהם? אלא שהיתה נתנבאה על משה, עד שהיתה אחות אהרן".
• מדרש שכל טוב: "ולא אחות משה? אתמהה, אלא לפי שנתן נפשו עליה נקראת אחותו על שמו, שנאמר 'בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת…'".
• בכור שור: דרכה של התורה להזכיר את אחיה הגדול של אשה, כשמציין את שמה, כדוגמת 'בָּשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל אֲחוֹת נְבָיוֹת'.
• רמב"ן: משום שבשירת הים הוזכרו רק משה ומרים ולא הוזכר אהרן, רצתה התורה לכבדו וציינה את שמו בדרך כבוד, ש'מִרְיָם הַנְּבִיאָה' היא 'אֲחוֹת אַהֲרֹן', שהוא אחיה הגדול.
• אלשיך: חז"ל אומרים: "אמר רב: שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל" (מגילה יד ע"א). נבואה זו התגשמה רק כעת, לאחר שטבעו המצרים בים סוף. ולכן כשראתה שהתקיימה נבואתה, שהתנבאה בהיותה רק אחות אהרן (שהתנבאה על לידת משה, שיושיע את בני ישראל), לקחה את התוף בידה. במילים 'אֲחוֹת אַהֲרֹן' הדגישה התורה את נבואתה, בעודה אחות אהרן, טרם לידת משה.
• רש"ר הירש: ללמדנו שמעמדה בעם בין הנשים היה זהה למעמדו של אהרן בין הגברים. כדרך שהפיץ אהרן בין הגברים את הדברים שנאמרו למשה, כך עשתה מרים בין הנשים.