סוד ההתגברות בשעת ניסיון

"לְאָזְנִי מִשְׁפַּחַת הָאָזְנִי" (כו, טז)

רש"י: "אומר אני שזו משפחת 'אצבון', ואיני יודע למה לא נקראת משפחתו על שמו".

כשירד יעקב למצרים, במנין בני גד, נאמר (בראשית מו, טז): "וּבְנֵי גָד צִפְיוֹן וְחַגִּי שׁוּנִי וְאֶצְבֹּן עֵרִי וַאֲרוֹדִי וְאַרְאֵלִי".

מדוע במפקד בפרשתנו, חסרה משפחת 'אצבון' ובמקומה מופיעה משפחה חדשה בשם 'אזני'? מדוע השתנה שמה?

חז"ל אומרים: "מפני מה אצבעותיו של אדם דומות ליתדות? שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון, יניח אצבעו באוזניו" (כתובות ה ע"ב).

כשהחטיאו המדיינים את בני ישראל בשיטים, היה על בני משפחת 'אצבון', ששמם מרמז על ה'אצבע', להיזכר בתפקידה של האצבע, שנועדה לחסום את שמיעת פיתויי בנות מדין, ולא להאזין לפיתוי של בנות מדין.

בני המשפחה שינו את שמם ל'אזני'. את השינוי הזה הציבו לנגד עיניהם, לתזכורת תמידית לחובת שמירת האוזנים, שיזכרו לחסום אוזניהם עם התעוררות הניסיון והפיתוי.

עבודת השם ודרכי הלחימה ביצר הרע דורשות מאיתנו לעיתים פעולות פיזיות ופשוטות, כמו סתימת האוזניים משמיעת דיבורים שאינם הגונים. משפחת האזני לימדה אותנו דורות קדימה, כי ההתגברות האמיתית מתחילה בשמירה על פתחי החושים שלנו, והפיכת המושג התיאורטי של "אצבע" למעשה בפועל של שמירת ה"אוזן".

• הדרך הטובה ביותר לנצח במלחמה מול פיתויי היצר אינה עמידה חזיתית מולו כשהוא כבר בפנים, אלא חסימה מוחלטת של הצינורות המובילים אליו – השמיעה והראייה – עוד לפני כניסתו.
• כוחה של "תזכורת תמידית": כדי להצליח ברוחניות, האדם נדרש ליצור לעצמו 'סימנים' ושינויים מעשיים (כפי שמשפחת אצבון שינתה את שמה) שיזכירו לו את חובתו ברגעי מבחן.
• הפקת לקחים משגיאות העבר: שינוי השם מורה על היכולת של האדם ושל המשפחה לקחת את נקודת התורפה לשעבר, להכיר בה, ולהפוך אותה לכלי לצמיחה ולשמירה לעתיד.