סדרי עדיפויות נכונים
לב, טז וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ
חז"ל במדרש רבה אמרו שסדר הדברים בהצעת בני גד ובני ראובן מורה שהם חיבבו את ממונם יותר מהכל, ואותה רדיפת ממון היתה מונחת ביסוד הצעתם, שהרי הם הקדימו את ממונם – מקניהם לפני שדאגו לילדיהם, בהזכירם תחילה את דאגתם לנכסיהם, כשאמרו "גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ" ורק אחר כך הוסיפו "וְעָרִים לְטַפֵּנוּ".
משה רבינו מתח עליהם ביקורת, הוכיח אותם והעמידם על טעותם. בפסוק כד משה הקדים את הדאגה לטף, כשאמר להם: "בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם", ורק לאחר מכן אמר "וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם".
ואכן הם הבינו את הרמז, ותיקנו את המעוות, כפי שמצינו בתשובתם בפסוק כ"ו שהקדימו טף ונשים למקנה הבהמה, באמרם "טַפֵּנוּ, נָשֵׁינוּ מִקְנֵנוּ וְכָל בְּהֶמְתֵּנוּ".
חז"ל סיכמו את סיפור בני גד ובני ראובן, שהחיבה היתירה לעושר נכסים חומריים לא הביאה להם ברכה. כדרך שהקדימו לרכוש נכסים, כן היו ראשונים לאבד רכוש ומולדת, שכן הם הראשונים מכל השבטים שגלו מארץ ישראל.
