מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי (כה, ב)
מדוע כתוב "תרומתי", וכי זו תרומת הקב"ה? נכון לכתוב 'תרומתכם'?
אדם יכול לתרום לפעמים הון עתק, אולם יתכן שכל כספו יורד לטמיון. ולהיפך: לעתים, בהשקעה קטנה יכול אדם לזכות בזכות גדולה. נדרש לדאוג שהתרומה תהיה לרצון לפני ה', רק אז מובטחים שהכסף משיג את מטרתו.
חז"ל אומרים: "רחמנא ליבא בעי" – אדם מתפעל מכמות, אדם שוקל במונחים של כסף, אבל הקב"ה מביט רק ללב. הקב"ה יודע, שיש אדם שנותן מאה ואין לו אפשרות לתת מעבר לכך, אך בלבו רוצה לתת אלף, דואג הקב"ה "להשלים" לו את החסר, ומסבב את הסיבות באופן שתרומתו תעשה פירות כאילו היה נותן אלף.
לעומתו, יש עשיר, שאין "ליבו עמו", וגם אם יתן אלפי אלפים, יודע הקב"ה להחשיב את כספו לפי ערכו האמיתי, והפירות יהיו בהתאם…
כונת הפסוק "אשר ידבנו לבו", אם נוספת לתרומה גם נדבת לב, אזי הופכת תרומתו של האדם לתרומתו של הקב"ה. הקב"ה "מאמץ" את התרומה הבאה מתוך נדיבות לב, ודואג לתת לה את משקלה הנכון, ועליה נאמר "תקחו את תרומתי".
