מה מלמדת המילה 'לֵאמֹר', לאחר שנכתב וַיְדַבֵּר
וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר (כ, א)
לאחר שכתבה התורה 'וַיְדַבֵּר', מה מלמדת המילה 'לֵאמֹר'?
פסיקתא זוטרתא: "'לֵאמֹר', צא ואמור להם והשיבני. ומנין שהיה משיב? שנאמר 'וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה" (לעיל יט, ח)".
רבינו בחיי: "הוסיף 'לֵאמֹר' להורות שכל הדברות האלה באמירה אחת נאמרו, מה שאין הפה יכול לדבר ומה שאין האוזן יכולה לשמוע… או יש לפרש 'לֵאמֹר' על הנסתר, כי כל דברי הקב"ה בהם נגלה ונסתר, ויבא הדבור על הנגלה והאמירה על הנסתר, וזה כטעם 'וידבר ה' אל משה לאמר' ברוב מקומות שבתורה, כי הגיד למשה הנגלה והנסתר".
אור החיים: מבאר על פי הזהר (ח"ב צג ע"ב), שאומר שכל התורה כולה רמוזה בעשרת הדברות. המילה 'לֵאמֹר' מלמדת שבדברים אלו יש אמרות נוספות הכלולות ורמוזות בהן.
משך חכמה: אין זה כשאר מקומות בתורה שכתובה המילה 'לֵאמֹר', שהרי בפסוק זה כתוב שהקב"ה דיבר עם כלל ישראל, ולא שהוא ציוה למשה לאמר לישראל. משמעות מילה זו היא, כמו שכתב הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פ"ח ה"א וה"ג), שעיקר האמונה היא מצד שכל ישראל שמעו ואמרו לבניהם, ובניהם אמרו לדורות הבאים, עבור דרך ימינו ולדורות הבאים. המילה 'לֵאמֹר' מבטאת את עיקר האמונה שמושתתת על האמירה וההעברה מדור לדור.
