לה, א-ב אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂת אֹתָם. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה'
כשאומרים על אחד שהוא 'ראש ישיבה', הכוונה ל'ראש' והמובחר מכל תלמידי הישיבה. וכן כאשר אומרים על 'אב בית דין' מתכוונים שהוא הגדול והנבחר מכל הדיינים. להבדיל, כשמכנים אדם בכינוי 'ראש הגנבים', משמעות הדבר שהוא הגרוע והשפל מכל הגנבים האחרים.
בתפילת השבת אומרים: "חמדת ימים אותו קראת", יום השבת הוא הנבחר והמעולה משאר ימי החול. כדי לדעת אם מדובר בתואר כבוד או חלילה להיפך, תלוי כיצד האדם נוהג בששת ימי המעשה. אם חי חיי תורה ומצוות, אזי הכינוי 'חמדת ימים' הוא כינוי של כבוד. אך אם חלילה מבטל את זמנו ועוסק במעשים רעים ומידות מגונות, אזי הכינוי של השבת כ'חמדת ימים' הוא גנאי ובזיון לשבת.
זהו שרמז הכתוב: "אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים" שאם כל ששת הימים מתנהג כראוי, אז "יום השביעי יהיה קודש" – שיתעלה עוד ועוד ויתקדש בקדושת השבת.
