ייחודיות מלאכת הבערת אש משאר מלאכות
לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת (לה, ג)
מכל ל"ט אבות מלאכה הזהיר הקב׳׳ה באופן מיוחד על הבערת אש. במה שונה הבערת אש משאר מלאכות?
רש"י: "יש מרבותינו אומרים: הבערה ללאו יצאת, וי"א: לחלק יצאת".
רשב"ם מבאר: "לפי שביו"ט כתיב 'אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם', שם הותרה הבערת אש לאפות ולבשל, אבל בשבת כתיב 'את אשר תאפו אפו', מבעוד יום, 'ואת אשר תבשלו בשלו', לכך מזהיר כי בשבת לא תבערו אש למלאכת אוכל נפש וכ"ש שאר מלאכות שאסורין אפי' ביו"ט".
רבי יונתן אייבשיץ תירץ, שבלוחות הראשונות נתן הקב׳׳ה טעם לשמירת שבת, זכר למעשה בראשית כפי שכתוב שם (לעיל כ, יא) 'כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי', ולכן 'בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ'. זכר למנוחה שנח במעשה בראשית עשה את השבת.
סברה זו יכולה להיאמר בכל המלאכות שבהן נח הקב׳׳ה במעשה בראשית. אולם האש נבראה במוצאי שבת, והיה צד להתירה, שהרי הקב׳׳ה לא נח ממנה ביום השביעי, ולכן הוצרך לאו מפורט. זה מתאים גם לאחר הלוחות השניות, שניתנו זכר ליציאת מצרים, שאין חילוק בין אש לשאר מלאכות.
דבר תורה – פרשת ויקהל
