ייחודיות הזוגיות בבני האדם בשונה מבעלי החיים – דבר תורה – בראשית

לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ (ב, יח)

מדוע התורה מקדימה בנימוק 'לֹא טוֹב…', לפני המסקנה 'אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ'?

רבינו בחיי מבאר שבניגוד לכל הנבראים שנכתבו לעיל, שעליהם נכתב 'כִּי טוֹב', בבריאת האדם כתוב "לֹא טוֹב", ובכך מבקשת התורה להדגיש שבבריאת האדם אין המין יכול להתקיים לבד, ללא חיבור לבת זוג.

אור החיים מבאר שעד בריאתה, היתה מחוברת האשה בגופה לאיש. ביצירתה, כביכול ניסר הקב"ה את גופה והפרידה מגוף האדם, כפי שכתוב בהמשך "וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו". התורה פותחת בנימוק "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ", להשמיענו את הרקע והנימוק להפרדת האשה מהאיש.

מלבי"ם מבאר שבפתיח "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ", מדגישה התורה את ייחודיות הזוגיות שבין האדם לאשתו, בשונה מבעלי החיים:

• בן זוגו של אדם התייחד עבורו, בניגוד לבעלי החיים, שבן הזוג אינו מיוחד רק בשבילו.
• בעלי החיים נבראו שנים – שנים, זכר ונקבה ואילו האדם נברא יחידי ורק לאחר מכן נבראה בת זוגו – האשה.
• נקבת בעל החיים נבראה מהאדמה במקביל אליו, בניגוד לנקבת האדם, חוה, שנבראה מצלעו.

דבר תורה – בראשית