יחס אנשי גרר ליצחק
וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד (כו, יג)
מדוע התורה מכנה אותו 'הָאִישׁ', ולא קורא לו בשמו, יצחק?
רש"ר הירש מבאר שהתורה מבטאת את הדברים מנקודת השקפת הפלשתים, שעינם היתה צרה בו, עד שהתעוררה קנאתם, (כפי שכתוב על יעקב ביחס לבני לבן "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ" לקמן ל, מג).
מלבי"ם שהם תלו את הברכה באיש עצמו, ולא בארץ או בתבואה, ולכן כינו אותו 'האיש'.
רבי חיים קניבסקי תירץ שיחסו של אבימלך ליצחק לא היה מובן, שכן כלפי אברהם הוא נהג בכל הכבוד הראוי ואמר לו 'אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה', כרת עמו ברית ואברהם ישב בארצו, ואילו כלפי יצחק התייחסו אנשי גרר באופן שונה לחלוטין, הם הקפידו עליו וגירשו אותו משום שהצליח. ההסבר ליחסם זה ליצחק, מבאר מדוע מכנה אותו התורה 'הָאִישׁ', שכן הם לא החזיקו מיצחק, שהוא כמו אברהם, אלא כאיש בעלמא, ולכן קינאו בו, משום שחשבו שהוא נוטל את שלהם, ועל כן כינתה אותו התורה בתואר 'הָאִישׁ'. לאחר מכן, כשהלך מהם לבאר שבע והצליח גם שם, הבינו שהוא כמו אברהם, והקב"ה איתו, ועל כך אמרו 'רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ' וכרתו עימו ברית.
