טעם מצות הביכורים – הכרת הטוב
וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם (כו, ב)
אחד הטעמים במצות ביכורים, להכיר טובה להקב"ה על כל הטוב שגמלנו. הרמב"ן בסוף פרשת בא כתב: וכוונת כל המצוות, שנאמין באלוקינו ונודה לו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו.
הרב דסלר כתב במכתב מאליהו ח"א שעבודת ה' בנויה על יסוד הכרת הטוב ועבודת הלב יש בה מן השלמות, ותהיה רק בהרגשת ההודאה. וחז"ל אמרו: כל הכופר בטובתו של חברו, לבסוף כופר בטובתו של הקב"ה.
וביאר הסבא מקלם שכל אדם מתנהג במעשיו בהתאם לכוחות נפשו. אם הוא כעסן, יכעס בכל ענין שיגרום לו, ואם הוא גאותן יתגאה בכל מקום. אם הוא טוב יתנהג בטובה עם כולם.
כפיות טובה היא תכונה בכוחות הנפש, ואדם כפוי טובה לבני אדם, יכפור בטובתו של הקב"ה. וכשאדם יודה לה' הוא נהיה כנותן והקב"ה כמקבל ואז יזכה לדביקות בה', ויזכה להשיג את אהבת הקב"ה.
הסטייפלר כתב בספרו ברכת פרץ שמניעת 'הכרת הטוב' היא מידה רעה מאד. ב'חובת הלבבות' ביאר שעיקר הדרך לאהבת ה' על יסוד הכרת הטוב. ובמשנת רבי אליעזר (פרק ז') כתוב: "אין לך קשה לפני הקב"ה יותר מכפיית טובה". אדם הראשון נטרד מגן עדן בגלל כפיית הטוב. וגם על אבותינו במדבר כעס הקב"ה על כפיית הטובה.
תובנה זו חשובה מאד לחיינו ביום-יום. עלינו להוקיר ולהכיר טובה ותודה לכל מי שמיטיב עמנו.
