'חויה בשולחן שבת' – בא תשפ"ו

בעיצומה של מכת חושך כתוב: "וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה'…" (י, כד). נשאלת השאלה, לאחר שבפסוק הקודם כתוב: "לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים", מתי פרעה קרא לו?

 

חשיבות רבה להרגיל את הילדים להבין שהפסוק הבודד אינו עומד בפני עצמו, אלא הוא חלק מ"מצרף" שלם. ועל כן יש ללמוד את המקראות בהקשר, ב"ראיה רחבה".

• אבן עזרא: שלושה ימים לאחר שראו אור.
• בכור שור: לאחר שהסתיימו ימי החושך. בימי החושך לא יכלו המצרים לזוז ממקומם. [בהקשר לכך אור החיים מוסיף שמסיבה זו במכת חושך, בניגוד למכות האחרות, לא כתוב שפרעה ביקש ממנו שיתפלל עבורו שהמכה תוסר].
• רבי חיים פלטיאל: בעיצומה של מכת חושך קרא פרעה למשה שיגיע אליו. ואף על פי שלא קמו איש מתחתיו במכת חושך, כל מי ששמע את קריאתו קרא בשמו, עד שהגיעה הקריאה לאזני משה רבינו.
• אברבנאל: לאחר שלושת ימי החושך הראשונים [רש"ר הירש הוסיף שכעבור שלושה ימים, עת החל החושך לפוג, יכלו המצרים לשוב ולהתנועע].
• מלבי"ם: פרעה לא יכל לשלוח ולקרוא לו. משה בא מעצמו, ביאור המילים 'וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה', שהזמינו לדבר. כמו כל מקום שכתובה קריאה ולאחריה המילה 'אֶל', שמשמעותה הזמנה לדיבור, ולא קריאה לבוא.
• הנצי"ב מוולוז'ין: פרעה קרא למשה בעיצומה של מכת חושך, באמצעות שליחים מבני ישראל, שנעשו אנשי ביתו של פרעה, ששימשו אותו בעת מכת חושך.

 

 

 

2

לפני מכת בכורות אמר הקב"ה למשה: עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם, אַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה…" (יא, א). נשאלת השאלה: היכן ומתי נאמרו הדברים?

• פסיקתא זוטרתא: "זה הדבר אומרו משה בעמדו לפני פרעה, בשעה שאמר לו 'כֵּן דִּבַּרְתָּ לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ', קודם שיצא היתה שם יד ה', שנאמר 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה', ואמר לו כחצות הלילה". בסיום מכת חושך, לאחר שפרעה קרא למשה.

הראשונים התחבטו בשאלה איך נגלה אליו הקב"ה בארמון פרעה, והרי יש גילולים במצרים, ותמיד נגלה אליו הקב"ה מחוץ לעיר. רמב"ן מבאר שהיתה זו הפעם היחידה שנגלה אליו הקב"ה בארמון פרעה, כדי שמשה לא ייאלץ לעבור על דברי פרעה, שאמר 'אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי'. רבי חיים פלטיאל מבאר שהגביה אותו הקב"ה למעלה מעשרה טפחים, שלא תהיה טומאה רצוצה ובוקעת.

• חזקוני: פרשה זו נאמרה למשה כשעמד עם פרעה חוץ לכרך, בהתאם לדברי הקב"ה, שאמר לו: 'הנה יוצא המימה'.
• אור החיים: פרשה זו נאמרה בקצרה, ואמר בה הקב"ה למשה 'עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה…', אך לא פירט מעבר לכך. לא יתכן שהקב"ה דיבר עם משה בארמון פרעה, שהרי תמיד נגלה אליו הקב"ה מחוץ לעיר, משום שהיתה מלאה בגילולי עבודה זרה. בפרשה זו כתובות בקצרה הנבואות שנאמרו למשה עד כה.
• רש"ר הירש: כשנקרא משה אל פרעה, לאחר מכת חושך. הקב"ה אמר לו את הדברים תוך כדי עמידתו בפני פרעה. להנחיית הקב"ה בפסוק זה להגיד את הדברים לעם, ולתיאור כבודו של משה בעיני העם המצרי בפסוק הבא אין כל קשר לדברים, שהיה על משה להגיד לפרעה, בהתאם לציווי הקב"ה.

 

 

3

יג, יא וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ:

"וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי", מדוע תלתה התורה בכניסה לארץ?

• רש"י: "… לומר אם תקיימוהו במדבר תזכו ליכנס לארץ ותקיימוהו שם". הקב"ה אמר להם: אם תקימו את מצוות הבכורות כבר עכשיו במדבר, תזכו בזכות זה להיכנס לארץ ולקיים אותה גם שם.
• בכור שור: ללמדנו שציווה הקב"ה לקדש את כל הבכורים, גם אלו שנולדו בארץ ישראל, ולא רק את הבכורים שיצאו ממצרים, שהיו בנס.
• אור החיים: חז"ל אמרו (קידושין לו ע"ב) שכל מצוה שתלויה בגוף, אין חילוק לגבי חיוב קיומה בין ארץ ישראל לבין חוץ לארץ, חייבים לקיימה בכל מקום. על אף שמצוות בכור אדם ופטר חמור נוהגות גם בחוץ לארץ ישראל, התורה קשרה אותן לכניסה לארץ ישראל, כדי לחזק, שעם חלוקת הארץ ויישובה, לא יפנה כל אחד לנחלתו וישכחו את מצוות ה', שלא יהיו בבחינת 'וישמן ויבעט'.
• הנצי"ב מוולוז'ין: כשבני ישראל היו במדבר, הקב"ה הנהיג אותם בצורה גלויה, באמצעות עמוד הענן, עמוד האש והמן. השכינה היתה נוכחת בגלוי וכולם ראו שהקב"ה הוא המלך והמנהיג, והעם לא נזקק למנהיגים נוספים שיחזיקו את הכוח והרוח. משנכנסו לארץ ישראל, השכינה כבר לא הופיעה בגלוי ביום-יום. ומשהפכו חייהם להיות "טבעיים" יותר, נוצרה "סכנה" שהעם ישכח את הקשר המיוחד שלו להקב"ה, ונדרשו "אנשים מיוחדים" – הבכורות (שבמקור היו אמורים להיות המשרתים בקודש). הם משמשים כ"נושאי דגל", שתפקידם לשמר את כבוד ה' ואת הכוח הרוחני של עם ישראל בתוך עולם שנראה טבעי.