חובת הכרת הטוב – לפרשת חוקת
כא, לד וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ…
*מדוע פחד משה מעוג מלך הבשן? וכי התיירא מבן אדם, בשר ודם?*
רש"י פירש: "שהיה משה ירא להלחם, שמא תעמוד לו זכותו של אברהם, שנאמר ויבוא הפליט, הוא עוג", והתבסס על מדרש חז"ל: "עוג אמר בלבו: אלך ואומר לאברהם וילחם וימות ואשא שרה אשתו, אפילו הכי היה ירא משה שמא תעמוד לו זכות אברהם".
עוג תכנן שאברהם ילחם במלחמת המלכים וימות והוא ישא את שרה אשתו. לא היתה לו כוונה להיטיב עם אברהם ולעשות חסד. להיפך, כל מטרתו היתה רק להרע לאברהם ולגרום לו שימות, אולם משה רבינו ידע שמגיע לעוג הכרת הטוב, כיון שבפועל היה בזה חסד לאברהם, ולפיכך היתה זכותו גדולה, עד כדי כך שכל כלל ישראל היה נתון בסכנה שמא תעמוד לו זכות זו, והוצרך משה להבטחה מיוחדת מהקב"ה "אל תירא אותו".
מוכח מכאן, שהנהנה ומקבל טובה (ולא משנה ממי), אף אם כוונתו היתה לרעה, אך נגרמה מכך טובה, הוא חייב להכיר טובה למיטיב.
