תורתך שאלתי – וילך תשפ"ו

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ…  (לא, ז)

רש"י: "משה אמר ליהושע: זקנים שבדור יהיו עמך, הכל לפי דעתן ועצתן. אבל הקב"ה אמר ליהושע: כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם (לקמן פסוק כג), תביא על כרחם, הכל תלוי בך, טול מקל והך על קדקדן".

לפי רש"י משה אמר ליהושע שהכל מתנהל עפ"י דעת הזקנים, בשונה מדברי הקב"ה, שאמר לו שהכל מתנהל בהתאם להחלטותיו.

מדוע שינה משה רבינו בדבריו ליהושע את לשון הדברים שנמסרו לו מפי הגבורה?

רבי אלחנן וסרמן: אין סתירה בין שני הדברים. סדרי מנהל תקינים מתנהלים באופן שעל מנהיג הדור לשמוע תחילה את דעתם ועצתם של הזקנים והחכמים. אל לו להסתמך מראש רק על דעתו. לאחר ששמע את מגוון דעותיהם של כל יועציו וחכמיו עליו להכריע, בהתאם לשיקול דעתו. ההכרעה מסורה רק בידו.

 

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ (לא, ז)

מדוע הדגישה התורה שהיה זה 'לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל'?

משך חכמה: המלך הצטווה "לבלתי רום לבבו" (לעיל יז, כ), שלבבו לא ירום ויתגאה מאחיו. ציווי זה  רק בצנעה, בתוך ליבו, כדוגמת יהושפט מלך יהודה, שהיה עומד מכסאו, מחבק ומנשק תלמיד חכם וקורא לו: "אבי אבי (רבי רבי מרי מרי" – מכות כד ע"א). את זה עשה רק בצנעה, אך כלפי חוץ – 'לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל', עליו לנהוג ברוממות, בחוזק ובאומץ לב. משום שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול (כתובות יז ע"א).

 

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי (לא, ט)

מדוע משה היה צריך לכתוב את כל התורה ביום מותו דוקא?

רבי יוסף צבי דינר: אילו היה כותב את התורה לפני כן, היו עלולים 'מחדשים' שונים להפריח שמועות שמשה כביכול חזר בו בסוף ימיו מחלק מהמצוות. הם היו מנמקים טענתם שכביכול בשנים האחרונות חלו שינויים בכמה מצוות שאינן מתאימות לדור (חלילה).

כדי שלא יפיצו שמועות כוזבות, כתב משה את התורה ומסרה לכל ישראל דוקא ביום מותו, להודיע שזו התורה שקיבל מסיני והיא לא תהיה מוחלפת, ולא יחול בה כל שינוי.

 

"הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף" (לא, יב)

מדוע מביאים את הקטנים, שאינם מבינים?

לומדים אנו יסוד חשוב, השתתפות במעמד קדושה משפיעה גם על תינוק קטן, שאינו מבין. תכלית מעמד 'הקהל' – "לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה'". מה שרואה התינוק בגיל קטן חורט רושם בליבו ויעמוד לו לכשיגדל.

 

וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ (לא, כא)

מדוע הבטיחה התורה 'כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ'?

פנים יפות: התורה כתבה 'כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ', משום שיודע הקב"ה את יצרו של האדם. הקב"ה רוצה בתקנתו של האדם ועל כן נתן לנו את התורה, שתסייע לנו להינצל מיצר הרע, כפי שאמרו חז"ל: 'בראתי יצר הרע, בראתי תבלין והוא התורה' [קידושין ל ע"ב].

כוונת הפסוק: שהתורה תהיה לנו לעד ולא תעזוב אותנו כדי להינצל מיצרינו ויחזירנו בתשובה אליו. ועל כך באה ההבטחה שתמיד לא תשתכח התורה מישראל, ועל ידי התורה יינצלו מיצר הרע.

 

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם

מדוע כתוב 'עַד תֻּמָּם', ולא 'עד תומה', הרי מוסב על השירה?

האדמו"ר מאלכסנדר: אכן לא כתוב 'עד תומה' ביחיד, שמשמעותו שמוסב על השירה במובן של עד השלמת התורה, אלא 'עַד תֻּמָּם', משום שמוסב על בני ישראל, ומובנו שהשלים את ישראל, והפך אותם לאנשים שלמים.

 

 

מסופר על הרה"ק רבי דב בער הֲמַגיד מַמַעזריטש זי"ע

שהלך ברחוב והבחין בילד עומד ומסתתר מאחורי קיר

ובוכה. למה אתה בוכה, ילד? – שאל הרבי. אני משחק עם

חבריי משחק 'מחבואים', וכעת תורי להתחבא, ואף אחד

לא בא לחפש אותי— למשמע הדברים נעקרה אנחה

כבדה מלבו של הרבי שנענה ואמר: בדבריו של הילד הזה

אני שומע את המיית השכינה הקדושה, האומרת 'ואנכי

הסתר אסתיר פני', הסתרתי עצמי כביכול מבני ישראל,

ואף אחד לא בא לחפשני—

 

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם… (לא, ב)

חז"ל לומדים מכאן שהקב"ה ממלא את שנותיהם של הצדיקים (קידושין לח ע"א) כלומר שמשה היה בן 120 בפטירתו.

בפר' וארא כתוב "ומשה בן שמונים שנה בדברו את פרעה". משפט המצרים נמשך 12 חודש (עדויות פרק ב).

לפי זה כשיצאו ממצרים היה משה בן 81, והיו במדבר 40 שנים, שבסופם מת. אם כך משה היה בן 121, ולא בן 120?

רבי חיים קניבסקי יישב זאת בביאורו 'טעמא דקרא' באופן פשוט:

ביאור המילים "ומשה בן שמונים שנה בדברו את פרעה", הוא היה בן 79 ויום אחד, ונכנס לשנתו ה-80. ואם כך ביציאת מצרים סיים את שנת ה-80, ו-40 שנה לאחר מכן נעשה בן 120, ועל כך אמר משה: "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום".