השתדלות שלא לומר דבר שקר
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ (כז, יט)
רש"י: "אנכי עשו בכורך – אנכי, המביא לך, ועשו הוא בכורך".
למדנו מדברי רש"י שגם כשיעקב שהה אצל יצחק, לאחר שלבש את עורות גדיי העיזים על ידיו ו"התחזה" לעשו, הוא עדיין עשה תחבולות ושינה בדבריו, בהוראת אמו, כדי שלא יצטרך להוציא מפיו דבר שקר. ומכח זה נשאלת השאלה:
מה הועיל שנזהר משקר, הרי לאחר מכן הוא המשיך ואמר 'עשיתי כאשר דיברת אלי', על אף שיצחק לא ציווה אותו להביא מאומה?
מבאר האר"י שהתורה דקדקה בלשונה. לא כתוב 'אשר דיברת אלי', אלא 'כאשר דיברת אלי', בתוספת האות כ׳, וביאורו: שיעקב התכוון לומר: אם היית מצווה אותי לעשות כך, הייתי מקיים את הציווי במלואו. ולמרות שלא ציוויתני, בכל זאת אני עשיתי "כ-אשר", כאילו אשר ציוויתני.
יעקב דקדק שלא להוציא דבר שקר מפיו, גם כשהיה אנוס על פי ציווי אמו רבקה. אלא שיצחק סבר וקיבל דברים כפשוטם ולכן בירך אותו.
מכאן עלינו ללמוד, שעל כל אחד להתרחק ולהישמר שלא להוציא מפיו דברי שקר, דברים שאינם נכונים.
