החשש והתפילה – לפרשת וישלח

החשש והתפילה

לאחר שסיים יעקב את פרק חייו עם לבן, מגלה הוא בתחילת פרשתנו שנפתח פרק חדש – ישן, מערכת יחסיו עם עשו אחיו. הוא מבין שעשו מגיע לקראתו ושולח אליו מלאכים. הם שבים ובפיהם בשורה: "בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ" (לב, ז). הם אמרו ליעקב שעשו אמנם אחיו, אבל נוהג עימו כעשו הרשע, ולא כאח, הוא עודנו בשנאתו כלפיו. לשמע דברי אנשיו, "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ", מדוע יעקב כל כך חשש? מדוע התיירא?

החשש

יעקב ידע שעשו יצא לקראתו עם ארבע מאות איש וחשש מאד שמא הם באים להילחם בו. המלאכים השיבו לו 'וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ', כלומר באנו אל אחיך אל עשו ולא ענה לנו מאומה ולא שלח לך דברי שלום, 'וְגַם' הולך לקראתך בזרוע וחיל. תשובתם הוסיפה ליעקב פחד, על חששו.

נשאלת השאלה, ממה חשש יעקב, הרי פעמיים הבטיח לו הקב"ה שיגן עליו, בבית אל, אמר לו: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ" (לעיל כח, טו) ובחרן אצל לבן אמר לו: "שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ" (לעיל לא, ג)?

שתי ההבטחות

תולדות יצחק מבאר שבבית אל הבטיח לו הקב"ה שתי הבטחות גדולות: גם ייטיב עמו וגם על זרעו. לעומת הבטחתו בחרן שהיתה חלקית מאד, ורק על הגנה, לא על זרעו, ועל כן חשש יעקב על בניו, שמא ההבטחות שהבטיח לו הקב"ה בבית אל כבר התקיימו. ועל כך אמר "כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה' וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת". יעקב אמר שלאחר ההבטחה הראשונה אינו חושש שעשו יעקור את הכל, אלא ירא רק שיעקור מקצתו. הוא נשא תפילה ואמר: "אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק ה' הָאֹמֵר אֵלַי" נגלה אלי בפעם השניה, בחרן ואמר לי: "שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ". בחרן דיבר הקב"ה רק על הטבה אחת ולא שתיים, הוא לא הבטיח לו מאומה על הבנים. ולכן התפלל: "הַצִּילֵנִי נָא מִיַד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי", לא לגמרי, לא אב וגם לא כל האמהות, אלא רק "אֵם עַל בָּנִים", אם אחת וילדיה.

לימודים מתפילת יעקב

יעקב נשא תפילה ואמר: "אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק, ה' הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ". הוא פנה להקב"ה וביקש "לפרוע ולממש" את שהבטיח לו פעמיים, כשיצא מבית אביו מבאר שבע, וגם שאמר לו הקב"ה בחרן: "שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ".

רבינו בחיי מאיר כמה כללים חשובים שניתן ללמוד מתפילתו זו של יעקב: א. יעקב אמר: "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ", מכאן ניתן ללמוד שבעת התפילה ראוי שאדם יתבונן בחסרון עצמו ופחיתותו כלפי הקב"ה, שמעמדו זהה לזה של עבד.

ב. יעקב אמר: "… אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ", ראוי שיתבונן המתפלל בריבוי חסדי הקב"ה וטובותיו על האדם, כפי שאמר דוד המלך: (תהלים טז, ב) "טובתי בל עליך". על האדם לצאת מנקודת הנחה שאין הוא אמור לקבל את כל הטוב והשפע, אלא הכל ניתן לו בחסד גמור. לאחר שיבין זאת, יתפלל ויבקש את מבוקשו, כפי שביקש יעקב: "הצילני נא". יעקב הדגיש: "מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת", שכל חסדיו של הקב"ה ניתנים לאדם בחסד, ולא מתוך חובה המובנת מאליה.

ג. יעקב הוסיף בתפילתו תיאור חלקי מאת שאירע לו: "כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת". רבינו בחיי לומד מכאן שחייב אדם לזכור את הימים הפחות טובים, גם בזמן שלוה ושקט, כדי שיתבונן בהם ויודה להקב"ה על כך, כפי שאמר שלמה המלך: (קהלת ז, יד) "ביום טובה היה בטוב, וביום רעה ראה", כלומר: ביום טובה ראה את שאירע ביום רעה.

נסיים בדברי רבי זלמן סורוצקין, שביאר את בקשת יעקב: "הַצִּילֵנִי נָא מִיַד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים". הוא כתב שיעקב ביקש מהקב"ה שיציל את בניו לעתיד לבוא מיד בני בניו, שבאו עליהם מכוחו של עשו, שכן לעשו היו שתי דרכים להכרית את שארית יעקב: א. על ידי התקרבות יתירה, להמיתם מיתה רוחנית, באמצעות התבוללות. ב. על ידי רציחה, פרעות ושוד, שהורגים אותם פיזית, גופנית. על שניהם התפלל יעקב: 'הַצִּילֵנִי נָא מִיַד אָחִי' – כשבא אלי כאח, לפגוע בי רוחנית, 'מִיַּד עֵשָׂו' – כשבא אלי בידיו השעירות, המלאות דם.

בעת צרה נתפלל לבורא עולם, שישמע את קולנו ויחוס עלינו, גם בזכות תפילת יעקב על בניו.