הבסיס צריך להיות נחלת הכלל
וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר… וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֵת אַדְנֵי הַפָּרֹכֶת… (לח, כה)
כל המשכן, כולל כליו, נעשה מתרומת נדיבי הלב בעם ישראל, מלבד דבר אחד: אדני הקודש, שנעשו ממחצית השקל, שהיה מוטל כחוב על כל אחד ואחד, עניים ועשירים כאחד, במידה שווה.
מדוע דווקא האדנים היו יוצאי דופן, ונעשו ממחצית השקל?
משיב על כך ה'אבן עזרא': האדנים היוו את הבסיס, שעליו עמד המשכן, שהיה מיועד להיות נחלת הכלל, "לזכרון לבני ישראל", לכן היה הכרח שיהיה מושתת על הכלל כולו.
כשהבסיס הוא נחלת הציבור, ממילא גם מה שנבנה עליו מתרומותיהם של היחידים, משתייך ומתייחס לכלל כולו. הקב"ה, לא רצה שהאדנים ייעשו על ידי תרומתם של יחידים, אלא שכל הציבור ישתתף בהם באופן שווה, ולכן נעשו ממחצית השקל, שהיה מוטל כחוב על כל אחד ואחד, וממילא היה חלקו של כל אחד שווה בהם.
