דבר תורה לפרשת לך לך – בין חולשה לצביעות

וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט… וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ… הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי (יג, ז-ט)

אברהם אבינו הקדיש את חייו להכנסת באי עולם תחת כנפי השכינה. אברהם גייר את האנשים ושרה גיירה את הנשים.

מדוע הוא הציע ללוט להיפרד מעליו, מבלי שניסה להחזירו למוטב על חטא הגזל שברעיית הצאן בשדות זרים?

רבי ראובן קרלנשטיין מבאר שכשנודע לאברהם שלוט רועה בשדות זרים, ביקש לדעת את מניעיו, ושאלו על כך. אילו היה לוט מודה בחולשתו ומתרץ את המעשה בדוחק פרנסה או תאווה ממונית, היה אברהם מוכיחו בדרכי נועם, להעמידו בדרך הישר ומותירו לצידו.

אלא שלוט בחר להצטדק בפלפול הלכתי מעוות: הוא טען שמאחר שהבטיח הקב"ה את הארץ לאברהם חשוך הבנים, הרי שהוא יורשו החוקי, וממילא אין במעשיו משום גזל.

מששמע אברהם את הנימוק ה"הלכתי", הבין שאין כאן מעידה מוסרית, אלא עיוורון רוחני מסוכן של הכשרת השרץ. עם אדם המכשיר את עוולותיו באיצטלה של תורה לא ניתן לפעול. מוטב לפנות לנכרים המבקשים אמת בתמימות, מאשר להידבק במי שמשתמש בשם שמים, כדי להצדיק חטא. המכשיר עוול בנימוקים של קדושה, נועל בעצמו את הדלת לכל שינוי ותיקון.

כשישנה הכרה בטעות, יש מקום לאורך רוח, אולם מול צביעות וזיוף מוסרי יש להציב גבול נחרץ: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי". עבודת ה' אמיתית נבחנת ביושרה מוחלטת בבין אדם לחברו.

מעוניינים ברעיונות חינוכיים מפרשת השבוע?

רוצים להיערך כראוי לשולחן שבת?

לחצו על הקישור https://katzr.net/726ea6