דבר תורה לפרשת וירא – כשאהבת הזולת מנצחת את הכאב

וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ (יח, ח)

מדוע טרח אברהם לשרת את האורחים בעצמו, וכמעט שלא נעזר באנשי ביתו ובמשרתיו?

הרמב"ן מבאר שמצוות 'הכנסת אורחים' היתה כה חביבה ויקרה לליבו. מתוך כך, השתוקק לקיימה בעצמו, על אף שהיה חלוש וכאוב ביום השלישי למילתו, להורות לדורות את הכלל הגדול: "מצווה בו יותר מבשלוחו".

לעומתו, האברבנאל מדגיש את מידת הרגישות והחמלה: אנשי ביתו החלימו גם הם מברית המילה, ואברהם חס על כאבם ונמנע מלהטריחם. על אף שגם הוא סבל, גברה בו באברהם מידת הרגישות לצער הזולת, עד שהעדיף לשאת במעמסה לבדו.

על שתי תובנות אלו מוסיף בעל 'מעשי ה", שבשעה שנרתם אברהם למלאכת האירוח במסירות שלמה ומתוך אהבת חסד, זכה והתרפא באורח פלא מעל לדרך הטבע. שכן, בעת שיוצא האדם מתוך קשייו למען זולתו, הופך מעשה החסד עצמו למקור של רפואה, כח וחיות.

הלהט להיטיב עם הזולת אינו מצדיק עומס ופגיעה בסובבים אותנו. אברהם מלמדנו רגישות כפולה: להכניס אורחים, אך לא להפיל את הנטל על בני הבית הכואבים. דמותו של אברהם אבינו מלמדת אותנו שגדלות החסד אינה נמדדת רק בנדיבות המוגשת לאורח, אלא באיזון המופלא שבין אהבת המצווה לבין חמלה שקטה וזהירה כלפי בני הבית. השקיעה בצרכי האחר מרוממת את האדם מעל מגבלותיו וכאביו האישיים, ומזמנת לו כוחות נפש וגוף מחודשים שלא ידע על קיומם.

מעוניינים ברעיונות חינוכיים מפרשת השבוע?

רוצים להיערך כראוי לשולחן שבת?

לחצו על הקישור https://katzr.net/726ea6