גנותו של הכעס
לא, יד וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל… הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה
"ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס אם חכם הוא חכמתו – מסתלקת ממנו, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו".
זעזוע יעבור בקרבנו אם נצייר לעצמנו את אשר התחולל באותה שעה במחנה ישראל, שישים ריבוא מבני ישראל עומדים לפני משה רבינו ומצפים לשמוע מפיו הלכות הגעלת כלים אשר שמע מהקב"ה, והוא עומד כנגדם ושותק. ובמקומו יוצא אלעזר ואומר: "זאת חוקת התורה אשר ציוה ה' את משה".
מיד תולים כל ישראל את עיניהם במשה ותמהים תמיהה עצומה: הרי הקב"ה דיבר עם משה וכי למה משה לא מדבר? למה אלעזר הכהן נושא דברים במקומו?
"ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס אם חכם הוא חכמתו – מסתלקת ממנו, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו".
נשכחו ממשה ההלכות, הואיל וכעס ולכן אלעזר העביר את השיעור.
רואים מה החומרה ולאן יכול להוביל כעס
דבר תורה לפרשת מטות
