גליון תורתך שאלתי מס' 217 לפרשת וישלח תשפ"ו

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם (לב, ד)  

מדוע יעקב שלח מלאכים לעשו?

• בכור שור: יעקב התקרב לעשו וחשש משנאתו, ושלח מלאכים לרגל ולבדוק את יחסו כלפיו לאחר עשרים ושתיים שנים שלא התראו. משהכיר יעקב את שנאת עשו אליו, לא הזכיר לו מאומה מהעבר, אלא שלח אותם כשלוחים לבשר בשורה טובה.
• רמב"ן: יעקב הלך לאביו יצחק, שהתגורר בדרומה של ארץ כנען, בסמוך לאדום, מקום מושבו של עשו. הוא העריך שיוודע לעשו מהגעתו לאזור, ושלח אליו מלאכים להודיעו על כך.
• אלשיך: יעקב הסתפק האם עשו שינה את יחסו כלפיו, האם שכח את שנאתו, וכדי לצאת מהספק שלח מלאכים, כדי שיגלו לו את אשר בלבבו.

וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת (לב, ח)

באיזה אופן יעקב חילק אותם?

• רבינו בחיי: את רחל ולאה וילדיהן שם במחנה אחד, ואת השפחות וילדיהן במחנה האחר, כפי שכתוב 'וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים'.
• אברבנאל: יעקב עשה שתי מחנות מכל העם שאתו, מהצאן והבקר והגמלים ושאר המקנה. אבל את נשיו וילדיו שם רק במחנה אחד מהם, והפריד את המחנות מרחק רב זה מזה.

וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק (לב, כג)

מדוע כתוב 'הוּא', ללא ה' הידיעה?

• מדרש שכל טוב: "כל מקום שצריך לומר ההוא, ואמר 'הוּא', אינו אלא לדרשה, וזה למה? מלמד שדבר הקודש הוא היה עמו אותו הלילה לעזרתו".
• רד"ק: ללמדנו שיעקב קם בעוד לילה, לאחר שישן מעט, כדי להעביר את מחנהו בשעות הלילה.
• חזקוני: המילה 'הוּא' מוסבת על יעקב. סדר המילים בפסוק צריך להיות שונה, היה צריך להיות כתוב 'וַיָּקָם הוּא בַּלַּיְלָה'.
• אלשיך: להדגיש שהוא היה לבד כשקם בלילה להעבירם, מחנה אלוקים כבר עבר.

 

וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק (לב, כג)

מדוע נקרא בשם 'יַבֹּק'?

מדרש שכל טוב: "ולמה קראה 'יַבֹּק'? ששם נאבק עמו מלאך".

 

וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים: (לג, ב)

מדוע יעקב סידר אותם באופן זה?

• רד"ק: יעקב שם מאחור את מי שאהב יותר מכולם, בתקוה שגם אם עשו יהרוג מי מבני משפחתו, יהיו אלו מהראשונים ולאחר שיירגע מכעסו, יניח לאחרונים.
• אלשיך: יעקב רצה למנוע קנאה ושם את השפחות וילדיהן ראשונים, סמוך אליו, באופן שהוא היה השומר שלהם, ורק לאחריהם לאה וילדיה ורחל ויוסף.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי: (לג, י)

מה ההשואה שעשה יעקב? ומדוע הזכיר זאת?

• מדרש רבה (עח, יב): "מה פני אלהים דין, אף פניך דין. מה פני אלהים 'וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם', אף את ולא יראו פניך ריקם".
• רבינו בחיי: יעקב ביקש מעשו שיקבל את מנחתו, כמי שרואה פני שרים ושופטים שמקובל להקדימם במנחה.
• אלשיך: יעקב ביטא את פחדו מעשו, ואמר שנבהל ממנו, וחשש שמא ימות בידו, כמי שרואה פני אלהים, כלומר כיום המות, שאין אדם מת עד ראות פני אלהים, ומאז אינו ניצול ממנו.

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי: (לג, טו)

מדוע יעקב סירב? וכי לא רצה למצוא חן בעיניו?

• רמב"ן: יעקב לא רצה את אנשי עשו בקרבתו, בפרט שלא התכוון ללכת אליו לשעיר. אילו היו נשארים איתו אנשי עשו, לא היה יכול להתחמק מהם, והיה צריך לעבור בדרכו גם בשעיר.
• רלב"ג: יעקב לא רצה את אנשי עשו משום שבטח בהקב"ה, ולא רצה שהם ישמרו עליו. נוסף, הוא חשש שמא יזיקו לו.
• מלבי"ם: במענה להצעת עשו, להשאיר לו מאנשי הצבא שלו לשמירה, ענה יעקב: זה מיותר, ולא נצרך. די אם ימצא חן בעיניו, ועשו יתחייב שלא ירע לו, שהרי אינו מתיירא מאיש, (פרט מעשו).

וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ: (לד, ג)

וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ", מדוע המילה 'הַנַּעֲרָ' כתובה בכתיב חסר?

פסיקתא זוטרתא: "עדיין לא הגיעה לעונת נעורים, לכך כתוב 'הַנַּעֲרָ' חסר ה'".

 

וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם: (לה, כ)

הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם", מדוע הוסיפה התורה את המילים 'עַד הַיּוֹם'?

• מדרש שכל טוב: "בכל מקום שנאמר עד היום, הרי הוא סימן זכר לדורות".
• מלבי"ם: ללמדנו שהמצבה נשארה קיימת 'עַד הַיּוֹם', שבכל דור ודור יחדשו אותה, כדי שיידעו את מקום קבורתה, שעם ישראל יתפלל על קברה כשייצא לגלות.

 

קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת (לב, יא)

מדרש: בא אליפז ולקח את כל ממונו.

למה יעקב לא הרג את אליפז, הרי ליעקב (שעמד כנגד כל מלכי כנען והסיר את האבן מעל הבאר כמסיר פקק מבקבוק), לא היה קושי להרוג את אליפז, ומן הדין היה מותר, שהרי אליפז בא להרגו?

כמו כן, גם תשובתו של אליפז, שאמר: "אבא שלח אותי להרגך", אינה מובנת, שהרי תשובה זו אינה הגיונית.

יעקב העדיף לנקוט בהנהגה שתמנע שפיכות דמים ובחר לתת לאליפז את חפציו ולהיקרא עני, ובלבד שלא ייאלץ להרגו.

מכאן עלינו ללמוד שבכל שלב בחיים עלינו לנסות ולקרב לבבות איש לרעהו ולנסות ולמנוע כל חיכוך או תקלה, ועל ידי כך נרבה אהבה, אחווה, שלום ורעות.