גליון תורתך שאלתי מס' 183 – לפרשיות תזריע – מצורע
אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא (יב, ב)
מדוע נסמכה פרשת אשה יולדת לסוף פרשת שמיני?
אבן עזרא: לאחר שכתבה התורה את פרשת הטהור והטמא במאכלות אסורות, עברה התורה לעסוק בטומאת אדם, והחלה מדיני אשה יולדת, משום שהלידה היא תחילת האדם.
רבי ישראל סלנטר: ללמדנו שכשם שבני אדם מתרחקים ונזהרים מאכילת מאכלות אסורות, שלא לאכול חזיר ובע"ח שאינם כשרים, כך עליהם להיזהר ולהתרחק מלשון הרע, משום ששניהם שווים בחומרתם שהם 'לאו' בתורה.
עוד הוסיף, שאם בני אדם היו זהירים במה שיוצא מהפה כמו שנזהרים במה שנכנס לפה, היו מנקים עצמם מהרבה עוונות.
אִשָּׁה… וְיָלְדָה זָכָר… וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ (יב, ב-ג)
מדוע רק בברית מילה אומרים "כשם שנכנס לברית, כן ייכנס לתורה…"?
מצות המילה קבועה בגופו של כל זכר בעם ישראל. הוא אינו יכול לעזבה או להינתק ממנה כל ימי חייו. אנו מאחלים להורים שבנם שנולד וזה עתה נימול, "כן ייכנס לתורה, לחופה ולמעשים טובים" שגם מהם לא ייפרד לעולמים.
ויש שאומרים: כשם שלברית נכנס התינוק ללא גאווה, ללא חיכוכים עם החברה הסובבת אותו, כן יכנס לתורה ולחופה, כך יגדל לחיות עם כולם בשלום ובשלווה.
וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ (יב, ג)
מדוע נקבעה ברית המילה ליום השמיני ללידה?
בכור שור: "אמר רבי שמעון: מפני מה אמרו: מילה בשמיני ולא בששי ולא בשביעי? שלא יהו הכל שמחים, שיום מילה שמחה הוא, כדכתיב: 'שש אנכי על אמרתיך', [ו]אביו ואמו עצובין, שאסורין זה לזה, אבל בשמיני מותרים, שטבלה כבר בערב שביעי, והם והכל שמחים" (עפ"י דברי חז"ל – נדה לא ע"ב).
וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי ה' וְכִפֶּר עָלֶיהָ וְטָהֲרָה מִמְּקֹר דָּמֶיהָ (יב, ז)
מדוע כתוב 'וְהִקְרִיבוֹ' בלשון יחיד?
רש"ר הירש: "הכפרה והטהרה הבאה בעקבותיה תלויה רק בהקרבת החטאת. ולכן המילה 'והקריבו' כתובה בלשון יחיד. עם הקרבת החטאת חזרה טהרתה. על יסודה תביא את העולה – כדי לעלות ולהתקדם לקראת עתיד חדש ורענן.
וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה (יב, ח)
על איזה חטא מכפר הכהן?
דעת זקנים מבעלי התוספות: זו לא ממש כפרה, שהרי איזה חטא יש כאן? בלידה אין כל חטא, [למעט דברי חז"ל, שאמרו שאשה שיולדת נודרת בשעת הלידה שלא תזקק עוד לבעלה, וכביכול מכפרת על שאינה עומדת בדיבורה, אך לפי משמעות הפסוקים לא משמע שקרבנה מוקרב על חטא]. משמעות המילה 'וכיפר', לשון ניקיון, כדוגמת 'וחטאת את הבית', וכן 'וכפר על המטהר' במצורע, וכן 'וכפר על הבית' בנגעים. בכל אלו אין זו ממש כפרה, אלא נקיות.
אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת (יג, ב)
מדוע נסמכה פרשת נגעים לברית מילה?
כלי יקר: ללמדנו שברית מילה דוחה את הנגעים. ככלל, המצוה המוקדמת דוחה את המאוחרת, כפי שמצינו בסוף ספר שמות, בפרשת ויקהל שאמרו חז"ל: הקדים שבת למשכן לומר לך שהשבת דוחה את מלאכת המשכן.
וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן וּמַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ נֶגַע צָרַעַת הוּא (יג, ג)
מדוע הנגע מכונה לעיתים בלשון זכר ולעיתים בלשון נקבה?
מה ההבדל בין 'צרעת' ל'צרעת נושנת'?
ספורנו: לצרעת, כמו חולאים רבים, יש כמה שלבים. יש שלב התחלתי, יש הליך התרפאות ויש שלב סופי.
בשלב הראשון הוא מכונה 'נגע'. כשמתווסף עוד הוא מכונה 'נגע צרעת', ולשלב הסופי קוראים 'צרעת'. וכמתיישנת היא נקראת 'צרעת נושנת'. את שלב הירידה, לקראת הריפוי מכנים 'נרפא הנגע, נרפא הנתק'.
וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא (יג, מה)
פסיקתא זוטרתא: "מכאן אמרו מי שאירע בו דבר צריך להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים".
מדוע מצורע מבקש מאחרים להתפלל עליו ולא מתפלל בעצמו?
החפץ חיים: אדם שמדבר לשון הרע מביא טומאה לפיו, וכך מקלקל את כח התפילה המונח בפיו. המצורע דיבר לשון הרע, וכתוצאה מכך, פיו נעשה טמא, ואינו יכול להתפלל, ועל כן צריך לבקש מאנשים אחרים שיתפללו עליו.
זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן (יד, ב)
על נזיר שמביא קרבנו בטהרתו כתוב (במדבר ו, יג) "וזאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו יביא אותו", הוא "אקטיבי". ואילו על מצורע שמביא קרבנו כתוב "והובא אל הכהן", ע"י אחרים, "פסיבי".
מדוע יש שינוי לשוני בין נזיר למצורע?
ר' חיים שמואלביץ: שההבדל בשורש המניע והרקע שלהם. מצורע אינו עצמאי, אלא תלוי באחרים, במחשבתם ובמעשיהם. הוא נסחף ונגרר אחר רוח הרחוב, הוא אינו מקורי וייחודי במעשיו, אלא מובל ע"י אחרים, ולכן נאמר בו והובא, בלשון של טפל ולא עיקר.
לעומתו, הנזיר הראה בפעולתו, (אף אם קטנה ופעוטה), שהוא עצמאי בדרכו הטובה והישרה ולכן נאמר בו בלשון עצמאית "יביא אותו".
