גליון תורתך שאלתי מס' 179 לפרשת ויקהל תשפ"ה

וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה לַעֲשׂת אֹתָם (לה, א)

מה המיוחד בפרשה זו? מדוע משה הקהיל את העם?

מדרש אגדה: "הוצרכה פרשה זו להיות בקהלה, להקהילם ולהזהירם על השבת, כי יותר מן השבת אין חומרא לא מועדים ולא דבר אחר".

רשב"ם: כדי לקחת מכל אחד מחצית השקל לגולגולת, וכדי להזהירם על מלאכת המשכן.

אבן עזרא: כולם חייבים לתת כופר נפשם לעבודת המשכן, כדי שישמעו מפיו את דבר המשכן ויתנדבו הוצרך משה להקהיל את כולם.

בכור שור: "כדי שלא יוכלו להתרעם לאמר: הקב"ה שציווה לעשות לו משכן, ולא הודיענו שנביא תרומת המשכן, ולא ידענו, עד שהביאו אותם שידעו הכל, ולא זכינו להתנדב כמו האחרים. לכך הקהילם והודיע לכולם כאחד".

שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' (לה, ב)

מדוע חזרה התורה והזהירה בפרשה זו על שמירת השבת?

רש"י: התורה כתבה זאת בסמוך למלאכת המשכן, ללמדנו שמלאכת המשכן אינה דוחה את השבת.

אבן עזרא: ללמדנו שציווה הקב"ה לעשות משכן רק ששה ימים בשבוע. ומי שעושה מלאכה בשבת, על אף שהיא מלאכת ה' יומת. בפסוקים אלו פירשה התורה את עונשו.

וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים (לה, כב)

מה מובנה של המילה 'עַל'?

רש"י: "עם הנשים וסמוכין אליהם".

רמב"ן: "טעם 'עַל הַנָּשִׁים', שהן היו שם בראשונה והאנשים נטפלו להן". הנשים הגיעו תחילה משום שהתכשיטים היו מצויים אצלן. התורה מלמדת שמשהגיעו הגברים, הם היו טפלים לנשים.

חזקוני: "לשלול מהן תכשיטיהם, לעשות מלאכת המשכן".

וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה (לה, כה)

מדוע הוסיפה התורה את המילים 'בְּיָדֶיהָ טָווּ'?

הכתב והקבלה: ללמדנו שהטויה היתה מעשי ידיהם ממש, ולא קנו טווי מאחרים. הם גם לא שכרו פועלים לטוות, אלא רק הם בעצמם השתדלו בטוויה משום חיבוב המצוה.

רש"ר הירש: "מה שהאנשים הביאו בחומרי גלם, או בחומרים המעובדים בידי אחרים, זאת הזדרזו הנשים לטוות במו ידיהן, והן שמחו בעבודת עצמן למען מפעל המשכן".

מלבי"ם: ללמדנו שגם הנשים העשירות, שהיו להן משרתות לטויה, טוו בידיהם כדי לזכות במצוה.

וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂת אֹתָהּ (לו, ה)

מדוע אמרו זאת למשה?

רמב"ן: "לשבח את העם המביאים בנדבתם, ולפאר החכמים בנאמנותם, וגם הנגיד עליהם משובח בזה שהעביר קול במחנה למנעם, כי אין לו חפץ בכספם וזהבם כשאר המושלים בעמם".

ספורנו: "הנה נדבת העם היא יותר ממה שצריך לאותה המלאכה שציווה ה' לעשות אותה בלבד בלי תוספת וגרעון, שנתן מדה וקצב למשכן ולכל כליו, עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע".

משך חכמה: "הענין, דהם לא היו מקדישין, כדי שלא יבואו לידי מעילה, וכמו שאמרו: בונין בחול ואחר כך מקדישין… אבל כאן דהמלאכה 'צִוָּה ה' לַעֲשׂת אֹתָהּ', ודוקא מי שהוא מצווה, אבל אחר אינו רשאי לעשות, ועשייתה לגבי דידהו הוי גמר מצוה".

וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם לְכָל הַמְּלָאכָה (לו, ז)

מדוע כפל הלשון במילה 'מלאכה'?

אלשיך: "לומר 'וְהַמְּלָאכָה' הידועה למה שהיא מלאכת שמים 'הָיְתָה דַיָּם', מה שהביאו 'לְכָל הַמְּלָאכָה', מה שאין כן אם היתה מלאכת הדיוט".

מלבי"ם: "ובכל זאת היה המלאכה דים, ודרך המכין חומריים למלאכה שיכין יותר מהצורך, כדי שיהיה ממין הזה לתקן את אשר יצטרך תיקון בעתיד, אמר שהמלאכה היתה דים בין לעשות המלאכה ובין להותיר מה שדרך האומנים להותיר".

 

מדוע שמו של משה רבינו לא הוזכר בהגדה?

כלי חמדה: גאולת הנפש במצרים נעשתה על ידי הקב"ה, ואילו גאולת הגוף על ידי משה רבינו. שמו לא נזכר בהגדה, כדי ללמדנו שנגאלו גאולה רוחנית (ע"י הקב"ה).

שפתי חיים: בליל הסדר אנו מדגישים את ישועתו של הקב"ה במצרים, ללא שיתוף גורם נוסף. [על אף שיש פסוק אחד ששמו של משה נכתב (שמות יד, לא) – "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", אך הוא מוזכר כבדרך אגב].

האדמו"ר מקלויזנבורג: זכרון וחיזוק להתפלל להקב"ה, שהרי במצרים, עוד בטרם משה הנהיגם, בני ישראל התפללו וזעקו לה' והקב"ה שמע תפילתם וגאל אותם בעצמו, ולא באמצעות שליח.

מדוע ביצה, שמסמלת אבילות על החורבן, נאכלת בליל הסדר?

 

כל בו: בחודש זה מצפים לגאולה העתידה. כשמסבים לשולחן הסדר ורואים שהמשיח לא הגיע, יש מעט עצבות, ומציינים זאת באכילת הביצה, שנוהגים אבלים לאכול בסעודת הבראה, לאחר הקבורה.

רמ"א (סי' תעו סעיף ב): "נוהגים בקצת מקומות לאכול בסעודה ביצים, זכר לאבלות, ונראה לי הטעם משום שליל תשעה באב נקבע בליל פסח. (=בכל שנה היום הראשון של פסח ויום תשעה באב חלים באותו יום בשבוע). ועוד זכר לחרבן שהיו מקריבין קרבן פסח.

חתם סופר: ביצה, בשונה משאר המאכלים, ככל שמתבשלת יותר – מתקשה יותר. כך גם היהודי, ככל שמרבים לענות אותו, מתקשה ומתחשל באמונתו ("וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ…" שמות א, יב).

תורת אמת: כל בריאה נולדת שלימה בצורתה, למעט ביצה שנהיית מושלמת רק לאחר שהאפרוח בוקע ממנה, [למרות שמבחינה חיצונית נראית שלימה]. כך גם עם ישראל שיצא מגלות מצרים, הגיע לשלימות האמיתית רק כעבור חמישים יום, כשקיבל את התורה, וזאת למרות שהגאולה נראתה שלימה.

מדוע מספרים את סיפור יציאת מצרים בדרך של שאלה ותשובה?

מלבי"ם: אופן זה, של שאלה ותשובה, מעורר את התרגשות הלב מהשינויים, כבר בפתח ליל הסדר. (מסיבה זו, אפילו אם מיסב לבד בליל הסדר צריך לשאול את עצמו קושיות אלו).

כתב סופר: בליל הסדר יש קדושה מיוחדת המאפשרת לנטוע אמונה טהורה בליבו של הילד, שהיא היסוד ליציאת מצרים. דבר שאדם חושק בו ומתאוה לדעת את טעמו – נכנס ונחרת על לוח ליבו יותר מסיפור העובדות בעלמא. מסיבה זו עושים פעולות שיתמיהו את הבן, שישאל וירצה לדעת יותר.

הגדת 'גאל ישראל': התורה הורתה לנו על לימוד יציאת מצרים בדרך שאלה ותשובה, כפי שכתוב: "והיה כי ישאלך בנך מחר…" (שמות יג, יד).

רבי יחזקאל אברמסקי: יש נעימות ומתיקות מיוחדת לדברים, שנאמרים כתשובה לשאלות.