גליון תורתך שאלתי מס' 176 לפרשת תרומה תשפ"ה

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר (כה, א)

מדוע נסמכה פרשת תרומה לפרשה הקודמת?

תנא דבי אליהו רבה (פרשה יז): "וכיון שקיבלו ישראל מלכות שמים בשמחה ואמרו 'כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע', מיד אמר הקב"ה למשה 'דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה'…".

רבי חיים פלטיאל: התורה סמכה את פרשת תרומה לסוף פרשת משפטים, שחותמת במילים 'וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה', ללמדנו שכהנים אוכלים תרומה בלילה.

בית הלוי: התורה הקדימה את פרשת משפטים לנדבת המשכן, ללמדנו שלפני שיעשה אדם צדקה בממונו, עליו לוודא שלא יהיה בממונו חשש גזל. הצדקה אינה מועילה כשמקורה בגזל, משום מצוה הבאה בעבירה.

שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים (כה, ו)

מדוע נכתב כאן 'שֶׁמֶן לַמָּאֹר', ששימש לעבודה, ולא לבנין, הרי כל הפרשה עוסקת בתיקוני הבנין?

בכור שור: גם 'שֶׁמֶן לַמָּאֹר', כמו קטורת ושמן המשחה, הם צורך הבנין. בשמן המשחה התקדש כל הבנין, וכן על ידי הקטורת השכינה באה. 'שֶׁמֶן לַמָּאֹר', דרכו של מלך לבוא אל ביתו כשידליקו לו נרות.

הנצי"ב מוולוז'ין: השמן יקר ולא מצוי כל כך, בניגוד לחיטים שמיועדות לסולת מנחות או בהמות לקרבן תמידים, שמצויים.

וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים (כה, י)

מדוע בכל הכלים כתוב 'וְעָשִׂיתָ' בלשון יחיד, ואילו בארון כתוב 'וְעָשׂוּ אֲרוֹן', בלשון רבים?

אבן עזרא: משום שבתחילה כתבה התורה 'וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ', והמשיכה באותה מטבע לשון וכתבה 'וְעָשׂוּ אֲרוֹן'.

רמב"ן: לרמז שכל ישראל משתתפים בעשיית הארון, משום שהוא קדוש.

רבי חיים פלטיאל: הואיל וכולם חייבים להתעסק בו, משום כבוד התורה שמונח בו.

דעת זקנים מבעלי התוספות: הקב"ה ציווה שכולם יתעסקו בעשיית הארון כדי שכולם יקבלו את שכר התורה המונחת בו.

אור החיים: לרמז שכללות עיקרי התורה יתקיימו על ידי כל עם ישראל. לעומת זאת שאר פרטי תיקוני הארון נכתבו בלשון יחיד ללמדנו שתיקון כלי התורה, שהם לומדיה ועמליה יכולים להתקיים על ידי אדם אחד.

וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב (כה, יא)

מדוע הצטווה לעשות 'זֵר זָהָב'?

רש"י: כמין כתר מקיף לו סביב למעלה משפתו, סימן לכתר תורה.

חזקוני: "לכסות את שפתו של מעלה סביב כשציפהו מבית ומחוץ עדין לא היו מצופים פני עביו של מעלה והעץ נראה משם".

רבי חיים פלטיאל: נעשה לנוי, כמו כתר. רומז לכתר של תורה.

 

וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים… לִפְאַת נֶגְבָּה תֵימָנָה (כו, יח)

מדוע צד זה מכונה 'תֵימָנָה'?

אבן עזרא: "וכבר פרשתי נגב ותימן מגזרת ימין. גם פאת צפון תקרא שמאל, וים – מערב, בעבור הים הגדול הספרדי שהוא מערב ארץ ישראל".

רש"ר הירש: הואיל וקרני השמש מכות על הראש במאונך ו"נוקבות" בו. 'תימן' משורש 'ימין', משום שכשפונה אדם אל השמש בשעת זריחתה, הדרום נמצא לימינו. להדגיש שחזית המשכן פונה תמיד לצד מזרח, וצד הדרום היה לימינו.

וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב (כז, א)

מדוע דוקא מידות אלו?

מדרש אגדה: "אמר הקב"ה: הן קבלו את הלוחות שכתוב עליהם עשרת הדברים, שהם חמש על לוח אחד, וחמש על לוח אחד, לכך 'חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ'".

אלשיך: המספר חמש הוא גימטריה של האות ה'. חז"ל אומרים שהעולם הזה נברא בה"א, שדומה לצורת אכסדרה, שפתחה פתוח מלמטה, שכל הרוצה לצאת – ייצא, רמז לרשעים שיוצאים להרשיע. ויש לו פתח נוסף, שדרכו ניתן לשוב. מידות המזבח מרמזות על האפשרות של החוטאים לשוב בתשובה.

כלי יקר: 'חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב' הן עשר, כנגד עשרה דברים הבאים מהאב ומהאם, כדברי חז"ל, ועל ידם יהיה כל חטא וכל עוון.