גליון תורתך שאלתי מס' 173 לפרשת בשלח תשפ"ה

לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם (יג, יט)   

מדוע כפל הלשון 'פָּקֹד יִפְקֹד'?

פסיקתא זוטרתא: "'פָּקֹד', בגלות זה. 'יִפְקֹד', בשאר גליות".

אור החיים: כדי להצדיק את אמונתו בקיום ההבטחה.

 

וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ (יד, ו)   

איך לקח את עמו?

פסיקתא זוטרתא: "לקחם בדברים, אמר להם: דרך מלכים להיות מנהיגים לבסוף, ואני אקדים לפניכם, שנאמר 'וּפַרְעֹה הִקְרִיב'. דרך מלכים כל העם בוזזין ונותנין לפניו, ואני אשוה עמכם בביזה, שנאמר 'אֲחַלֵּק שָׁלָל', ולא עוד אלא שאני מחלק לכם מתנות משלי, לכך נאמר 'לָקַח עִמּוֹ'".

אברבנאל: פרעה הכריח את בני עמו ללכת אתו. הוא ביזה את בני ישראל, עד שהלך אחריהם עם מעט מאד אנשים, 'שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר'.

רש"ר הירש: פרעה העמיד תחת פיקודו הישיר את כל מסע הצבא ויצא בראשו.

 

וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם (יד, ז)    

מה ההבדל בין 'רֶכֶב בָּחוּר' לבין 'רֶכֶב מִצְרָיִם'?

רש"ר הירש: 'רֶכֶב בָּחוּר', רכב קרבי. 'וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם', אלו היו עגלות משא. עיקר משימת המצרים היתה להשיג את בני ישראל במהירות המירבית, לפני שיצליחו להיחלץ ממצב הייאוש שבו היו שרויים לפי הערכת פרעה. ולכן ביקש להוביל את אנשי צבאו ברכב רב ומהיר עד כמה שאפשר.

הנצי"ב מוולוז'ין: היו שני סוגי רכב. היה של המלוכה, והיה גם בנוסף, שלא היה שייך למלוכה, אלא לאנשי מצרים, ורק לצורך המלחמה לקחו מהם.

 

וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (יד, ח)

מדוע היה צורך לחזק את לב פרעה?

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי: "שהיה לבו חלוק אם לרדוף ואם לא לרדוף. 'וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל', מגיד הכתוב שאם היתה אומה אחרת לא היה רודף אחריה".

פסיקתא זוטרתא: "להודיע שבחן של ישראל, ואילו היתה אומה אחרת לא היה חושש לרדוף אחריה".

אברבנאל: רבים מאנשיו ניסו לשכנע אותו ולהניא אותו מלרדוף אחרי בני ישראל, בטיעון שגואלם חזק ולא יוכל לו. הקב"ה חיזק ליבו מול יועציו, שדבריהם לא נחשבו בעיניו. הוא התעלם מהמכות הרבות שספג. חיזוק הלב גרם לו לרדוף אחריהם, משום שכעס על בני ישראל, ש'יֹצְאִים בְּיָד רָמָה'.

אור החיים: ללא חיזוק ליבו, היה אמור להתבונן על יציאת בני ישראל, שהיתה ביד רמה ולהימנע מלרדוף אחריהם. הקב"ה חיזק ליבו כדי שלא יירתע מלרדוף אחריהם.

 

וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם (יד, י)

מדוע כתוב 'נֹסֵעַ' בלשון יחיד?

רש"י: "בלב אחד כאיש אחד. דבר אחר, ראו שר של מצרים נוסע מן השמים לעזור למצרים".

רבינו בחיי: ראו שר של מצרים, ששמו היה מצרים, נוסע לעזור למצרים.

 

יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן (טו, ה)

מדוע דימתה התורה את ירידתם במצולות לאבן?

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי: "למה 'כְּמוֹ אָבֶן'? לפי שהקשו את ליבן כאבנים".

מדרש תנחומא: "'כְּמוֹ אָבֶן' היא נקמת בינונים, הרשעים שבהן נשרפין כקש והבינונים כאבן והפקחין צללו כעופרת".

רש"י: "ובמקום אחר 'צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת', ובמקום אחר יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ'? הרשעים כקש, הולכים ומטרפין עולין ויורדין. בינונים כאבן, והכשרים כעופרת, שנחו מיד".

רבי אברהם בן הרמב"ם: הם שקעו במצולה כמו אבן, ולא צפו על פני המים, אפילו לא לרגע אחד. לא היתה להם תקוה וסיכוי להינצל.

 

אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל (טו, ט)

מתי אמר זאת? מדוע?

מדרש שכל טוב: "זה הפסוק היא תחילת הפרשה, ולמה נכתב באמצע? ללמדך שאין מוקדם ומאוחר בתורה".

רש"י: פרעה אמר זאת לעמו כשפיתה אותם בדברים לרדוף אחרי בני ישראל.

רשב"ם: כשראה שהים נהפך לחרבה, חשב פרעה שגם הוא יוכל לעבור שם, ועל כן אמר זאת.

 

כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם… (טו, יט)

האם פסוק זה הוא חלק מהשירה?

פסיקתא זוטרתא: "שירת משה רבינו 18 פסוקים, וכנגדן תקנו רבותינו 18 ברכות של תפילה". לפי המדרש, פסוק זה שהוא לאחר 18 פסוקים אינו חלק מהשירה.

רש"י: אינו חלק מהשירה, אלא תחילת ענין חדש, שמתאר את שאירע כשבא סוס פרעה.

אבן עזרא: פסוק זה הוא חלק מהשירה, ומציין את הנס בתוך הנס שהיה בקריעת ים סוף.

רש"ר הירש: פסוק זה משלים את השירה ומוסיף את זכרון ההתרחשות, שממנה יצאה.

 

וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ (טו, כ)

מהיכן היה למרים תוף?

מדרש שכל טוב: "וכי מניין היו לישראל תופים ומחולות במדבר? אלא מובטחין היו שהקב"ה עושה להם נסים וגבורות, לפיכך עם יציאתם ממצרים התקינו להם תופים ומחולות".

 

וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם (טו, כא)

מה היתה שירתן של הנשים? מה הן אמרו?

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי: "מגיד הכתוב שכשם שאמר משה שירה לאנשים, כך אחותו אמרה שירה לנשים 'שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה'".

מדרש שכל טוב: "מגיד הכתוב, שכשם שאמר משה שירה לאנשים, כך אמרה מרים שירה לנשים, היא אומרת ראשי דברים, והן עונות וגומרות עמה".

חזקוני: הן אמרו את כל השירה, כפי שאמרו הגברים, על אף שהתורה ציינה בפסוק זה רק את תחילת השירה.

רבי אברהם בן הרמב"ם: מרים היתה מדברת, והנשים משיבות והיו קוראות את השירה כולה.

אברבנאל: כששמעה מרים את שירת משה וישראל, אמרה גם היא שירה לנשים, דוגמת מה שאמרו ישראל 'שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם'.

הנצי"ב מוולוז'ין: הן שרו שיר ארוך, שלא נאמר ברוח הקודש ולא היה ראוי להיכתב בתורה, למעט הפזמון החוזר, שאמרה מרים, שנכתב בפסוק זה.

 

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה (יז, ט)

מדוע דחה למחר? מדוע לא היום?

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי: "מחר נהיה מעותדין ועומדין על ראש הגבעה ומטה שאמר הקב"ה תהא בידך, תהא בידי לעולם, כך דברי רבי יהושע. ורבי אלעזר המודעי אומר: מחר נגזור תענית ונהא מעותדין ועומדין על מעשה אבות".

שפתי חכמים: כדי להסמיך את התפילה לזמן המלחמה, שיהושע יהיה בטוח בתפילת משה, שמתפלל בעת המלחמה שיצליח.

 

כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר (יז, יד)

באיזה ספר?

• אבן עזרא: היה להם ספר מלחמות ה', שאינו מצוי כיום.
• רמב"ן: ספר התורה, שעתיד להיכתב בשנת הארבעים, סמוך לכניסתם לארץ, כפי שכתוב 'לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה'.
• ספורנו: פרשת זכור, שכתובה בספר דברים 'זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק…'.
• רש"ר הירש: בספר הידוע, ספר התורה והמצוות.