וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה (א, א)
"שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", מדוע נקראו 'בְּנֵי יִשְׂרָאֵל', ולא 'בְּנֵי יעקב'?
פסיקתא זוטרתא: "כי כל השבטים נקראו על שם ישראל, וכן הוא אומר 'בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל', לכך נאמר 'וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'".
צרור המור: השם ישראל מורה על לשון שררה וכבוד, לעומת השם יעקב, בירידתם למצרים, שירדו לגלות, להיות נכנעים תחת עקב המצריים.
וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם (א, ה)
מדוע כתבה זאת התורה?
מלבי"ם: ללמדנו שאחי יוסף היו חשובים מצד עצמם, אך בעיני המצרים היו נכבדים מצד 'וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם', שהיה המושל על הארץ והם היו אחי המלך ומשפחתו.
רבי זלמן סורוצקין: ללמדנו שלא רק ראובן ושמעון לא שינו את שמותיהם, אלא אפילו יוסף, ש'הָיָה בְמִצְרָיִם', בתפקיד משנה למלך, ובעת המינוי שינה לו המלך את שמו ל'צפנת פענח', גם הוא לא שינה את שמו.
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת (א, טו)
מדוע פרעה דיבר רק עם שתיהן?
מדרש שכל טוב: "דלא הוו אלא תרתי… יוכבד ומרים". היו רק שתי מילדות.
אבן עזרא: "שתיהן שרות היו עליהן לתת מס למלך מהשכר".
ספורנו: עיר הבירה של ארץ מצרים נקראה מצרים, ושם התגורר פרעה. הוא תכנן לדבר עם כל המילדות שבארץ מצרים, והחל לדבר עם שתי המילדות שהיו בעיר מצרים, קרוב אליו.
אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה (א, טז)
מדוע ציוה להמית את הבנים ולהחיות את הבנות?
מדרש שכל טוב: "וכל כך למה? לפי שראו איצטגניני פרעה שמושיען של ישראל עתיד להיוולד באותו פרק, לפיכך גזר מיתה על הזכרים. ולפי שהיו מצריים שטופי זימה, גזר 'וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה'".
חזקוני: משראה שלא הועיל להם העינוי ואדרבא 'וכאשר יענו אותו כן ירבה…', החליט להמית את הבנים שדרכם להילחם מחשש שמא ילחמו בהם, כפי שאמר לעיל 'ונלחם בנו', מהבנות הוא לא חשש הואיל ואין דרכה של אשה להלחם.
אור החיים: כדי שבנות ישראל תינשאנה למצרים ויתחברו לאומה המצרית ולתרבותה. באופן זה קיווה גם לפגום בנשמות בני ישראל, שלא ייגאלו.
וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר (ב, ה)
מדוע כתוב 'עַל הַיְאֹר', ולא 'בַיְאֹר'?
רש"י: סדר המילים צריך להיות שונה, במשמעות של 'וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה עַל הַיְאֹר לִרְחֹץ'.
מהרש"א: המילים 'עַל הַיְאֹר' מלמדות שבת פרעה לא רחצה ממש ביאור, אלא כפי שביארו חז"ל, שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה.
וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה (ב, י)
האם בת פרעה ידעה לשון הקודש, שקראה לו בשם משה?
אבן עזרא: היא קראה בלשון מצרי שם שמשמעותו משה, והתורה קראה משה בלשון עברי. השם משה מתורגם בלשון הקדש מהלשון המצרית, שמו בלשון המצרית היה מוניוס.
דעת זקנים מבעלי התוספות: משבאו הנשים העבריות למצרים למדה בת פרעה את לשון העברים, וכך ידעה איך לקרוא לו, כפי שמצינו שפרעה קרא ליוסף 'צפנת פענח'.
וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה (ב, טז)
האם בנותיו של המנהיג היו רועות צאן?
חזקוני: יתרו היה ראש הכומרים של מדין ומשפירש מעבודת כוכבים, נידוהו בני עירו ולא מצא רועה, ועל כן הוזקק לבקש מבנותיו שירעו את צאנו.
אברבנאל: בנותיו לא היו רועות הצאן, אלא באו לדלות ולמלא את הרהטים עד שישתו הצאן. הן עסקו רק בהשקיית הצאן, ולכן לא נאמר בהן 'כי רועות הנה', כפי שנאמר ברחל.
וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם… וַיּוֹשִׁעָן… (ב, יז)
מדוע פתח בלשון זכר 'וַיְגָרְשׁוּם' וסיים בלשון נקבה 'וַיּוֹשִׁעָן'?
רא"ש: המילה 'וַיְגָרְשׁוּם' מוסבת על המים. הרועים סתמו את הרהטים ושקתות המים ברפש וטיט וכשבא משה יצאו המים לקראתו. מצינו לשון גירושין על המים.
אברבנאל: המילה 'וַיְגָרְשׁוּם' מוסבת על הצאן, אילו היתה מתייחסת לנערות היה צריך להיות כתוב 'ויגרשון'. הרועים גירשו את צאן הנערות מהרהטים כדי שיוכלו להשקות את צאנם במים שהנערות דלו לעצמן.
הנצי"ב מוולוז'ין: משום שהן היו גברתניות ונאבקו עם הרועים בכוח רב, עד שהצליחו לגרשם.
וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ (ג, א)
מדוע משה היה רועה צאן?
מדרש רבה (ב, ג): "אין הקב"ה נותן גדולה לאדם עד שבודקהו בדבר קטן ואח"כ מעלהו לגדולה…, בדק לדוד בצאן… וכן במשה הוא אומר 'וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר', להוציאן מן הגזל, ולקחו הקב"ה לרעות ישראל…".
רלב"ג: משה התרחק ממקום ישוב, כדי שלא יראו אותו עוברים ושבים, מיראה שמא ילשינו עליו לפרעה שישלח להרגו.
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה (ג, ד)
מדוע כפל הקב"ה את שמו של משה?
מדרש רבה (ב, ו): "כל מי שנכפל שמו הוא בשני עולמות". שזוכה לעולם הזה וגם לעולם הבא.
מדרש שכל טוב: "למה קראו ב' פעמים? לשון חיבה, וכן אתה דורש בנביאים אחרים 'אברהם אברהם', 'יעקב יעקב', 'שמואל שמואל'".
רבינו בחיי: כוחו של הקול היה גדול, כפי שכתוב 'קוֹל ה' בַּכֹּחַ', הקול נאמר פעם אחת, אך מעוצמת הקול נשמע למשה פעמיים, כקול הברה.
וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם (ד, יא)
מדוע הקב"ה לא ריפא את משה מהקושי שהיה לו בדיבור?
בכור שור: הקב"ה לא רצה לרפא אותו, הואיל וכבודו היה שאדם שאין לו לא פה ולא לשון יבצע את שליחותו.
רש"ר הירש: הקב"ה סבר שלשליחות זו אין ראוי יותר מאשר איש שהוא כבד פה. כל מילה שיאמר היא "אות" בפני עצמו. אם המגמגם תדיר יַרצה בשטף את דבריו בשליחות ה', הרי בכל מלה טבועה מהימנותה, ועל כן לא ריפא את משה.
וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ (ד, כד)
מדוע הקב"ה רצה להמיתו?
נדרים לב ע"א: "מפני מה נענש משה? מפני שנתעסק במלון תחילה, שנאמר 'וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן'…".
אבן עזרא: המלאך נשלח להזכיר למשה, שימול את הילד וילך לבד למצרים בשליחות הקב"ה, והנער יישאר עם אמו עד שיתרפא.
חזקוני: היה עליו למול את בנו ולהשאירו עם אמו, וללכת לבדו בחפזון בשליחותו של הקב"ה, אולם הוא לקח עמו את אשתו ובניו, ועל כן הלך לאט.
רבי חיים פלטיאל: על אף שעל האב מוטל למול את בנו ואין זה אלא מצות עשה, ואין בביטולה משום חיוב מיתה, אולם הקב"ה מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה.