גליון תורתך שאלתי מס' 135 – פרשת בחוקותי תשפ"ד
קישור להורדת קובץ גליון תורתך שאלתי לפרשת בחוקותי, לחצו
אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם (כו, ג)
מדוע נכתבה פרשת בחוקותי לאחר פרשת בהר?
רש"ר הירש: "כבר נרמז בפסוקים ט-יב של הפרק הקודם: קיום מצוות היובל ישעבד לה' את כל הבחינות הפיסיות והחברתיות של א"י, יחד עם זה הוא גם יביא לידי חידוש יצירתן, כי הגשמת היובל המוטלת עלינו היא תנאי להנהגת היובל שבידי ה'. כן נרמז בפסוקים יח-יט שם: קיום חוקות המוסר והמשפטים יביא לידי פריחה פיסית, חברתית ומדינית של האומה, והשגחתו המיוחדת של ה' תתגלה באותה פריחה.
אותה ברכה, התלויה בקיום המצוות, מתוארת בפרק הזה בקווים כלליים בפסוקים ג-יג, ואילו הרעה שתבוא, אם לא נקיים את התורה, מתוארת מפסוק יד ואילך".
אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם (כו, ג)
מדוע כתוב 'בְּחֻקֹּתַי', בלשון רבים?
אור החיים: א. רמז לשתי תורות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. ב. לשון רבים מורה על שני עיתים, יום ולילה, שצריך אדם לקבוע עתים ללימוד תורה ביום ובלילה. ג. ללמדנו שבלימוד תורה יש שתי מצוות – ללמוד בעצמו, ללמד אחרים.
אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם (כו, ג)
רש"י: 'שתהיו עמלים בתורה'.
בסיום לימוד מסכת אומרים: 'מודים אנחנו לך… ששמת חלקנו מיושבי בית המדרש, ולא שמת חלקנו מיושבי קרנות, שאנו עמלים, והם עמלים… אנו עמלים ומקבלים שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר'.
מדוע 'ואינם מקבלים שכר', הרי בעלי מקצוע מקבלים שכר?
ה'חפץ חיים': שכרו של בעל מקצוע, כדוגמת חנווני במאזן הכספים. גם אם יעמוד כל היום בחנותו ויעמול לפרנסתו מבוקר ועד ערב, וייתכן שלא ירוויח פרוטה, למרות שעמל בכל כוחו.
אבל העוסק בתורה מקבל שכר על עמל התורה. גם אם ישב יום שלם והתייגע להבין סוגיא קשה ובסוף לא הבין, בכל זאת יקבל שכר על היגיעה והעמל שהשקיע.
עמל התורה הוא מצוה בפני עצמה ללא קשר לתוצאה. לכן 'אנו עמלים ומקבלים שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר' על העמל, אלא רק על התוצאה.
וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם (כו, ה)
מה ביאורה של ההבטחה 'וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם'?
תורת כהנים: "בארצכם אתם יושבים לבטח ואין אתם יושבים לבטח חוצה לה".
אבן עזרא: הקב"ה הבטיח שבעת הברכה, יישבו לבטח בארצם, בניגוד לימי הרעב, שבהם יגלו ממקומם.
ר' חיים פלטיאל: התורה מחזקת את האדם, שלא יחשוש לזרוע, מחשש שמא זרים ואומות העולם ישחיתו את יבול הארץ. לכן נאמר 'וישבתם לבטח', חיזוק שלא ייראו מהם.
אור החיים: הבטחה של הקב"ה, שתשבו לבטח בארצכם וגם כל העולם יכיר בכך, ויידע שזו ארצכם ואין לזרים מקום אתכם.
הכתב והקבלה: אינו יעוד השלום שלא ילחמו בהם אויביהם, אלא הבטחה, שמפני רוב השובע שתהיה בארצם לא יצטרכו להסתובב בארצות אחרות ולבקש מאכל.
וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד… (כו, ו)
לאחר שנכתב לעיל 'וישבתם לבטח בארצכם', מדוע כתבה התורה 'ונתתי שלום בארץ'?
אור החיים: הברכה הראשונה 'וישבתם לבטח בארצכם' היא רק על השלום מ'בחוץ', מהמדינות מבחוץ, שלא יקומו עלינו למלחמה נגדנו. ועדיין צריך ברכה שיהיה שלום מ'בפנים', שלא יהיה פירוד לבבות בעם ישראל בין איש לרעהו, ועל כך באה הברכה הנוספת, 'ונתתי שלום בארץ', שיטע ה' בעם ישראל שלום ורעות בין איש לאיש. שלום מבחוץ ללא שלום מבפנים אינו יעיל, אין בו ברכה
העמק דבר: "מוסיף הכתוב לבאר האיך תשבו בטח, שהרי אע"ג שלא יהיו נצרכים לצאת מן הארץ לפרנסה, מ"מ אין בזה ראיה שלא יהיו נצרכים להתהלך ממקום למקום בשביל שמירת הארץ. על זה אמר הכתוב דלא בשביל מלחמת התושבים עצמם, שיהיה שלום בארץ, ולא בשביל מלחמת אומות העולם".
וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ… וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב (כו, ו)
הסדר צריך להיות שונה, יש להקדים 'וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב' ל'וְנָתַתִּי שָׁלוֹם'?
ביאור הדברים: 'וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ', מתי? כשישרור שלום בארץ – ביניכם לבין עצמכם, וריב לא יפריד בין אחים ומדנים לא יפלגו מחנות, אז: 'וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב'.
וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה… וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב (כו, ח)
מדוע כתוב 'ורדפו מכם חמישה מאה', ואילו בפורענות כתוב 'איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה', והרי מידה טובה מרובה ממידת פורענות?
רשב"ם: כאן כתוב שגם ירדפו וגם יהרגו, כפי שכתוב 'ונפלו אויביכם לפניכם לחרב', ואילו בפרשת האזינו נכתבה רק רדיפה בעלמא, כפי שכתוב 'איכה ירדף…'.
ר' עובדיה מברטנורא: (עמר נקא) "הכא כתיב 'מכם', שפירושו מן החלשים שבכם, והתם לא כתיב הכי".
וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב (כו, ח)
מה ביאור החשבון, הרי כש-5 רודפים 100 היחס הוא 1:20, ואילו כש-100 רודפים רבבה, היחס הוא 1:100?
רש"י: "אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובין העושין את התורה".
בכור שור: ככל שכמות הרודפים גדלה, כך כמות האויבים שיפחדו מכם תגדל, משום שיחשבו שאתם באים להילחם בהם עם צבא גדול יותר.
דעת זקנים מבעלי התוספות: כשהתורה כותבת 'וּמֵאָה מִכֶּם' כוונתה שמאה מנינים של חמישה (כלומר 500 איש) 'רבבה ירדופו', ירדפו אחר רבבה, והיחס נשאר 1:20.
חזקוני: היחס האמיתי הוא 1:20, כלומר שאחד רודף עשרים, אולם כשהם באגודה אחת, אזי היחס יגדל באופן משמעותי, שאחד ירדוף מאה, שהרי גדולה זכותם של הרבים.
אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה' (כז, ב)
מדוע נכתבה פרשת ערכין לאחר הקללות?
כלי יקר: "סמך פרשה זו לקללות לומר שישראל נודרים בעת צרה כיעקב שהיה נודר בעת צרה ליתן מעשר מכל, אבל לא כיעקב מכל וכל, כי יעקב גם אחר שעברה הצרה לא סר מן הדרך הטוב, אבל לדורות זה דרכם כסל למו שנודרים בעת צרה ובעבור סופה צרה וצוקה הם מתחרטים ושבים לסורם".
רבי מאיר שפירא מלובלין: כשיהודי קורא את הפרשת התוכחה, הוא עלול להיתפס לחלישות הדעת ולייאוש ולחשוב בליבו שאין הוא שווה מאומה. התורה סמכה את פרשת ערכין, כדי לעודדו ולהוכיח לו, שיהודי בכל מצב ובכל דרגה, אם רק עבר את החודש הראשון לחייו תמיד יש לו שווי וערך.
