גליון תורתך שאלתי לפרשת תרומה תשפ"ד
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר (כה, א)
מתי נאמרה למשה פרשת מלאכת המשכן וכליו?
רש"י: לאחר חטא העגל, לאחר שהתרצה הקב"ה בשנה השניה.
אבן עזרא: כשעלה משה אל ראש ההר. הקב"ה אמר לו שיעשו מקדש לשם הנכבד, שישכון בתוכו.
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה (כה, ב)
מדוע כתבה התורה 'וְיִקְחוּ', ולא 'ויתנו'?
פסיקתא זוטרתא: "אני נתתי לכם את תורתי וקחו גם אותי. ומנין לומר 'לִי' במקום אותי? שנאמר 'וְלִי אֲנִי עַבְדֶּךָ' (מלכים א' א, כו), לכך נאמר 'דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה'".
בכור שור: מתייחס לגזברים, שיקחו מהעם. הזהירה התורה שלא יקחו בחזקה, אלא רק 'מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ'.
תולדות יצחק: קיחה עניינה קנין, יש ולעיתים הנותן נחשב למקבל, כגון כשהמקבל הוא חשוב. ביאור המילה 'וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה', 'ויקחו ממני תרומה'. הקב"ה אומר: בנותנם לי תרומה הם מקבלים ממני, אני נהיה הנותן והם המקבלים.
וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת (כה, ג)
מדוע כתבה התורה בסדר זה?
אבן עזרא: הסדר הוא על פי החשיבות בסדר יורד, תחילה הזהב, אחריו כסף, שהוא זול יותר ובסוף הנחושת למלאכה החיצונית, שהוא זול מהכסף.
תולדות יצחק: זהב נכתב בתחילה ללמדנו שנמחל עוון העגל שהיה של זהב, ובמה שחטאו התרצו והתכפר.
אברבנאל: התורה התחילה למנות מהמתכות, ותחילה הזהב שהיה למלאכת כלי הקדש, לאחר מכן הכסף שמיועד גם לכלי השרת וגם לאדנים. ובסוף הנחושת למזבח העולה ולכליו.
וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים (כה, ה)
מהיכן היו להם עצי שיטים?
רש"י: "מאין היו להם במדבר? פירש רבי תנחומא: יעקב אבינו צפה ברוח הקודש, שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם, וציווה לבניו ליטלם עמהם, כשיצאו ממצרים".
חזקוני: "במדבר היו יערים שגדלים בהם אותם עצים הקרויים שטים, וכן כתיב 'וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים', ועץ קל וחלק ונאה היה".
וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים… (כה, י)
מדוע התורה כתבה את הארון ראשון מכל הכלים?
מדרש אגדה: "מפני שקדושתו יתירה משאר הכלים, לפיכך הזכירו בראשונה".
רשב"ם: "שבשביל הארון שהוא עיקר של 'וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ' הוצרך לעשות משכן".
וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב (כה, כד)
מדוע עושים לו 'זֵר זָהָב סָבִיב'?
רש"י: "סימן לכתר מלכות, שהשולחן שם עושר וגדולה, כמו שאומרים שלחן מלכים".
רמב"ן: משום שהוא מקור הברכה של עם ישראל וממנו כל השפע.
רבינו בחיי: "מכאן רמז לשלש ברכות המזון מן התורה: זה"ב, ז' ברכת הזן את העולם, ה' הארץ, ב' בונה ירושלים. במלות 'זֵר זָהָב' תמצא רמז למלכות בית דוד".
וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד (כה, ל)
מדוע הלחם נקרא 'לֶחֶם פָּנִים'?
מנחות צו ע"א: "'לֶחֶם פָּנִים' – שיהו לו פנים". פנים, מלשון דפנות.
רבי יונתן בן עוזיאל: "לחמא גוואה קדמי תדירא", שנמצא תמיד בפנים, (ולא בחוץ).
רשב"ם: "לפי פשוטו לחם הראוי לפני שרים, לחם נאה".
רבינו בחיי: "ועל דרך המדרש נקרא 'פנים', שהיה עביו טפח, וכן דרשו רז"ל: 'אין פנים פחותים מטפח'".
רש"ר הירש: "לחם שאתה אוכל ונהנה ממנו מול פני ה', לחם שנתינתו, שמירתו וברכתו מאת פני ה'".
וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים… לִפְאַת נֶגְבָּה תֵימָנָה (כו, יח)
מדוע צד זה מכונה 'תֵימָנָה'?
אבן עזרא: "וכבר פרשתי נגב ותימן מגזרת ימין. גם פאת צפון תקרא שמאל, וים – מערב, בעבור הים הגדול הספרדי שהוא מערב ארץ ישראל".
רש"ר הירש: הואיל וקרני השמש מכות על הראש במאונך ו"נוקבות" בו. 'תימן' משורש 'ימין', משום שכשפונה אדם אל השמש בשעת זריחתה, הדרום נמצא לימינו. להדגיש שחזית המשכן פונה תמיד לצד מזרח, וצד הדרום היה לימינו.
וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב (כז, א)
מדוע דוקא מידות אלו?
מדרש אגדה: "אמר הקב"ה: הן קבלו את הלוחות שכתוב עליהם עשרת הדברים, שהם חמש על לוח אחד, וחמש על לוח אחד, לכך 'חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ'".
אלשיך: המספר חמש הוא גימטריה של האות ה'. חז"ל אומרים שהעולם הזה נברא בה"א, שדומה לצורת אכסדרה, שפתחה פתוח מלמטה, שכל הרוצה לצאת – ייצא, רמז לרשעים שיוצאים להרשיע. ויש לו פתח נוסף, שדרכו ניתן לשוב. מידות המזבח מרמזות על האפשרות של החוטאים לשוב בתשובה.
כלי יקר: 'חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב' הן עשר, כנגד עשרה דברים הבאים מהאב ומהאם, כדברי חז"ל, ועל ידם יהיה כל חטא וכל עוון.
