גליון תורתך שאלתי לפרשת שלח תשפ"ד

להורדת גליון תורתך שאלתי בקובץ, בקישור https://did.li/TvArl

שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן (יג, ב)

מדוע הקב"ה הוסיף את המילה 'לְךָ'?

רש"י: לדעתך, אני איני מצוה לך, אם תרצה – שלח.

רבי חיים פלטיאל: הקב"ה אמר למשה: איני מצוה לך מעצמי לכתחילה לעשות, אלא רק אם תרגיש בדעתם שהם רוצים לזה אז תשלח.

הדר זקנים: משל למלך שהיה לו כרם ועשה יין טוב. אמר לעבדיו: הכניסו ייני בביתי. כיון שהחמיץ, אמר להם: הכניסוהו בבתיכם. כך הקב"ה, כיון שהיו צדיקים, אמר: 'אספה לי שבעים איש' וכיון שראה מעשיהם כעורים, אמר: 'שלח לך אנשים'.

אור החיים: הקב"ה אמר למשה: לך הם צדיקים, אבל אני יודע שהם רשעים.

 

שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן (יג, ב)

כאן כתוב 'ויתורו', בהמשך הפרשה כתוב 'ויחפרו', 'וירגלו'. מה ביאור 3 הלשונות?

כלי יקר: בנ"י אמרו: 'נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ' (דברים א, כב). הקב"ה אמר: 'ויתורו את ארץ כנען', על המרגלים כתוב (דברים א, כד) 'וירגלו אותה'.

היו 3 דעות: הקב"ה אמר 'ויתורו', במובן 'יתרון', משום שרצה להראות את יתרונה של ארץ ישראל, שהיא טובה מכל הארצות.

לבנ"י היתה כוונה אחרת, הם ביקשו תואנה לשוב למצרים, ולכן אמרו 'ויחפרו', מלשון 'חרפה', רצו לראות את 'ערות הארץ', כדי שתהיה להם סיבה לתלונן.

המרגלים השחיתו הרבה יותר, והוציאו מליבם שקרים ולכן כתוב 'וירגלו אותה'.

 

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ (יג, טז)

מתי קרא משה להושע יהושע?

רשב"ם: לא עתה קרא אותו כן, שהרי כבר קודם לכן נקרא 'יהושע', אלא כך פירושו: הושע בן נון, שאמרנו למעלה שנקרא כן בבית אביו, הוא אותו שקרא משה 'יהושע', כשנעשה משרתו והפקידו על ביתו. שכך היה מנהגם, כמו 'ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח'.

הדר זקנים: "לפי הפשט לא עתה נקרא, אלא מתחילה כשנעשה משרתו מצא חן בעיניו ושינה שמו לטוב, כמו שעשה הקב"ה לאברהם ולהבדיל בין קדש לחול בין טמא לטהור כן עשה פרעה ליוסף ונבוכדנצר לחנניה מישאל ועזריה. לפי שקורא אותו כאן הושע ובכל התורה כולה קורא אותו יהושע, אומר לך ששמו הושע, אלא משה שינה שמו".

ריב"א: כשכתב משה את התורה כבר נשתנה שמו.

 

וּמָה הָאָרֶץ… הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה (יג, יט)

מה ביאור בקשת משה לבדוק בארץ?

רשב"ם: אם מלאה תבואות הרבה וימצאו בה כל טוב מלחמותם ולא יצטרכו להקדים להם צדה כל כך לעת מלחמה מקודם

רמב"ן: "'הטובה' כוללת כל הטובות ו'רעה' כל הרעות בכללן. אבל יתכן בארץ הטובה שתהיה שמנה ופירותיה שמנים וימצאו בה הדברים השמנים פנג ושמן ותמרים ותאנים וכיוצא בהם, או שתהיה טובה ורזה וצריכה גשמים תדיר ולהעדר ולהזדבל מאד, ויהיו פירותיה נוטים ליובש ואע"פ שהם טובים ומתקיימים יותר מן השמנים, ושם ימצאו הפירות הרזים הרבה מאד כאגוזים והלוזים והתפוחים והחרובין ופירות היערים, והנה יכלול אם היא ארץ שמנה כמישור או ארץ רזה כהרים".

חזקוני: "אם משכלת יושביה".

 

לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל (יג, כד)

איך נקרא המקום לפני שהמרגלים הגיעו וקראו לו בשם זה?

ר' חיים פלטיאל: "הלא כבר היה שמו כך, דכתיב 'ויבאו עד נחל אשכול'? ואולי כשכתב משה התורה כתב כך, כי כבר היה כך שמו".

כלי יקר: "מימים רבים היה נקרא מקום זה 'אשכול', וע"י מעשה זה קראוהו 'נחל אשכול', הוסיפו לו שם 'נחל'… ובזה מתורץ למה לא קראוהו סתם 'אשכול'".

אור החיים: פירוש הקב"ה קודם לכן כתב 'עד נחל אשכול', ע"ש העתיד".

 

וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה (יד, לג)

האם כוונת הקב"ה היתה שיהיו רועים?

רשב"ם: לא ממש רועים, אלא דימוי שיטלטלו במדבר, כמו מרעה צאן.

חזקוני: "רועים ממש, כצאן זו פעמים כאן ופעמים כאן, כן יעשו בניכם ינועו הנה והנה".

אלשיך: "אינכם ראויים לאכול לחם שמים, כי אם בזכותם. וזהו 'יהיו רועים', כי יאכילו אתכם את המן, כרועה שמאכיל את הבהמה מוצא דשא מאת ה'".

 

וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת (טו, לב)

אבן עזרא: ללמדנו שהמקושש עשה את המעשה ביד רמה. ולמרות שהזהירו אותו, לא הועילה הההתראה.

רמב"ן: מעשה המקושש היה לאחר מעשה המרגלים. ולכן כתוב "ויהיו בני ישראל במדבר", לאחר שהעם התעכב שם בעקבות הגזרה אירע מאורע זה.

וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים (טו, לג)

מדוע כתבה התורה 'הַמֹּצְאִים'? מה ענין ה"מציאה"?

רש"ר הירש: "למדו מכאן במסכת סנהדרין (מא ע"א) שאותה 'מציאה' היתה בגדר מציאת 'ממצא'. הם לא רק ראו אותו עושה את המעשה, אלא מצאו שהוא עשה את המעשה ואפשר לייחס לו את המעשה מכל הבחינות, הוה אומר: הוא פעל מתוך ידיעה ברורה של האיסור ושל עונשו, והם לא יכלו לעמוד על ממצא זה אלא כאשר המשיך את מעשהו אחרי ההתראה".

 

וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם (טו, לט)

מדוע נבחרה הציצית למצוה שתזכיר את כל מצוות ה'?

ריב"א: משל לאדם ששולח לחברו חפץ ומבקש מהשליח שיקשור בבגדו קשר לסימן, שלא ישכח למסור את החפץ. כך הורה הקב"ה לעשות ציצית, לסימן זכירת המצוות.