גליון תורתך שאלתי לפרשת שופטים תשפ"ד
להורדת גליון תורתך שאלתי לפרשת שופטים https://did.li/EQmgT
לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם (טז, יט)
כאן כתוב שהשוחד מעוור עיני חכמים, ואילו בפרשת משפטים כתוב שמעוור פקחים (שמות כג, ח), מה ההבדל?
הגר"א: על הדיין להיות משכיל בשני דברים: א. לדעת מה דינו של כל מקרה. ב. להיות פיקח בענייני העולם. לפעמים פיקח יכול להבחין בערמה ובתחבולות. כאן מתייחסת התורה לחכמתו – בתורה. 'פקחים' (בפרשת משפטים) – במילי דעלמא. השוחד שלוקח דיין יעוור את עיני שכלו גם בחכמות התורה וגם במילי דעלמא, שלא יידע את הדין.
וְהֻגַּד לְךָ וְשָׁמָעְתָּ וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל (יז, ד)
מדוע כפל הלשון 'אֱמֶת' – 'נָכוֹן הַדָּבָר'? מה ההבדל בין 'אמת' ל'נכון'?
הגר"א: 'אמת' פירושה שדנו על פי דיני התורה. 'נכון' פירושו שהדין אמיתי ואינו מזוייף.
לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל (יז, יא)
רש"י: אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, וכ"ש שאומר לך על ימין ימין, ועל שמאל שמאל.
מדוע נקטה התורה שני ניגודים אלו – ימין ושמאל, מדוע לא אור וחושך או יום ולילה?
רבי ירמיהו מאטרסדארף: בניגודים רבים קשה לטעות, כדוגמת 'יום ולילה', 'אור וחושך' ועוד. בין שמאל לימין ניתן לטעות. 2 אנשים שעומדים זה מול זה, כל אחד מהם טוען שהימין נמצא בצד אחר. התורה מלמדת 'אפילו אומר לך על שמאל שהוא ימין', בכל זאת קבל את דבריו. כל אחד רואה באופן שונה, משום שעומד במקום אחר. אילו שניהם היו עומדים באותו מקום, הימין של שניהם היתה זהה, ללא הבדל. השוני נובע מנקודת העמידה…
רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס (יז, טז)
מדוע פתח ב'סוסים' לשון רבים, וסיים ב'סוס' לשון יחיד?
חפץ חיים: ללמדנו שזו גם דרכו של היצר הרע, תחילה מפתה בהבטחות ופיתויים גדולים ו"מרבה לו סוסים". לאחר שאדם "נלכד ברשתו", הוא מתפתה אחריו גם עבור סוס קטן וזעיר.
וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה… לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד (יז, טז)
איך היה מותר להרמב"ם לגור במצרים, הרי זה איסור דאורייתא?
ריטב"א: אסור לשוב למצרים כשישראל שרויים על אדמתם, אולם באותה תקופה נגזר עליהם להיות נדחים בכל קצוי הארץ. כל חוץ לארץ נחשב כמקום אחד ומותר לשוב כך לחו"ל.
דברי שאול: אסור לשוב למצרים באותה דרך ממש, כפי שכתוב 'לא תוסיפון לשוב בדרך הזה', אולם הרמב"ם וגדולים נוספים שגרו בה, לא הלכו בדרך שיצאו בני ישראל ממצרים, ולכך לא עברו על איסור זה.
הרדב"ז: לצורך מסחר מותר להגיע למצרים. דעתם של כל הגדולים שגרו שם לא היתה להשתקע שם, אלא בעיקר לצורך סחורה.
הרדב"ז: הרמב"ם היה אנוס על פי המלכות, הוא היה רופא המלך והשרים.
וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם (יז, יח)
מדוע צריך המלך לכתוב שני ספרי תורה?
ספר החינוך מצוה תקג: "לפי שהמלך ברשות עצמו לא יעציבהו אדם על מעשיו ולא יגער בו, ובשבט פיו יכה ארצו וברוח שפתיו ימית מי שירצה בכל עמו, על כן באמת צריך שמירה גדולה וזכרון טוב יעמוד נגדו יביט אליו תמיד למען יכבוש את יצרו ויטה לבו אל יוצרו, וזהו שאמרו זכרונם לברכה: [סנהדרין כא ע"ב] 'יוצא למלחמה וספר תורה עמו, יושב בדין והוא עמו, מסב לאכול והוא כנגדו'. כלל הדברים, שלא היה זז מנגד עיניו, אלא בעת שהוא נצרך לנקביו או נכנס למרחץ".
כִּי תִשְׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לַעֲשׂתָהּ… וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו כָּל הַיָּמִים (יט, ט)
אבן עזרא: 'כל הימים' – "בלי הפסק ביניהם".
מכאן יש ללמוד שכדי לעבוד את הקב"ה ולהתעלות ברוחניות, דרוש רצף של עבודת ה' על ידי לימוד תורה ומצוות, ללא הפסק, גם מי שלומד שעה אחת ביום.
רבי חיים שמואלביץ ביאר זאת במשל. אם נדרשות חמש דקות עבור רתיחת מים בקומקום. אם יניחו את הקומקום על האש למשך ארבע דקות, אפילו אלף פעמים הוא לא ירתח. לעומת זאת, אם יניחו אותו חמש דקות ברציפות אפילו פעם אחת, אז המים ירתחו. כך גם בלימוד תורה, כשהוא ברצף הוא נשמר אצל הלומד.
אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם. כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם (כ, ג-ד)
מדוע נכתב 'אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ…', הרי כתוב בפסוק הבא שה' הולך עמם, מה יהיה אם יפחדו, וכי לא תבוא ישועת ה'?
הסבא מקלם: ישועת ה' אינה באה ללא הכנה. תחילה נדרשת הכנה ראויה ולאחר מכן מגיעה הישועה. התורה מורה כאן שההכנה לישועה היא קיום "אל תיראו ואל תחפזו", וכשיקיימו "אל תיראו…" ולא יפחדו וייראו רק אז תבוא הישועה, אבל אם ימס לבבם חלילה, הרי זה משום שלא הכינו את ליבם כראוי, ואין הם זכאים לעזר ה'.
וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ (כ, ה)
לאחר שכתבה התורה 'פן ימות במלחמה' מדוע המשיכה והוסיפה 'ואיש אחר יחנכנו', הרי די בעצם המחשבה על מיתתו?
רבי יענקלה גלינסקי: על אדם ההולך למות להעביר את רגעיו האחרונים במחשבות של תשובה והתרוממות. אדם שבנה בית חדש ולא חנכו, עלול להסיח דעתו מלחשוב על תשובה, ולחשוב ברגעים אלו שאיש אחר יחנוך את הבית חדש שבנה, ועל כן הוסיפה התורה גם 'וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ'.
וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה… לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד (יז, טז)
איך היה מותר להרמב"ם ולעוד גדולים לגור במצרים, הרי זה איסור דאורייתא?
ריטב"א: אסור לשוב למצרים כשישראל שרויים על אדמתם, אולם באותה תקופה נגזר עליהם להיות נדחים בכל קצוי הארץ. כל חוץ לארץ נחשב כמקום אחד ומותר לשוב כך לחו"ל.
דברי שאול: אסור לשוב למצרים באותה דרך ממש, כפי שכתוב 'לא תוסיפון לשוב בדרך הזה', אולם הרמב"ם וגדולים נוספים שגרו בה, לא הלכו בדרך שיצאו בני ישראל ממצרים, ולכך לא עברו על איסור זה.
הרדב"ז: לצורך מסחר מותר להגיע למצרים. דעתם של כל הגדולים שגרו שם לא היתה להשתקע שם, אלא בעיקר לצורך סחורה.
הרדב"ז: הרמב"ם היה אנוס על פי המלכות, הוא היה רופא המלך והשרים.
