גליון תורתך שאלתי לפרשת מקץ תשפ"ה

גליון תורתך שאלתי מס' 167 לפרשת מקץ תשפ"ה

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר (מא, א)   

מדוע התורה פותחת במילה 'וַיְהִי', המורה על לשון צער?

אור החיים: משום שהתורה מתחילה לספר אודות גלות מצרים. כמו כן, רומז על צערו של יוסף, שהתעכב שנתיים נוספות בבית הסוהר, לאחר חלומו של שר המשקים.

אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם  (מא, ט)   

מדוע חש שר המשקים צורך להזכיר את חטאיו?

ספורנו: הואיל וציין שישב בבית הסוהר ושם פגש את יוסף, הדגיש שאינו מזכיר זאת כמתרעם על שנענש וישב בבית הסוהר.

משך חכמה: כדי לשלול מחשבה, שמא פרעה טעה ואסר אותו בטעות, על שחשד בו לשוא. משהזכיר את יוסף, הודה שר המשקים שמאסרו היה מוצדק.

חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ (מא, טו)    

מדוע פרעה אמר 'וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ', הרי קרא לו כדי שיפתור את החלום?

אור החיים: לפרעה היו פותרים, אולם הוא רצה לומר ליוסף שלא פתרו לו פתרון ראוי.

מלבי"ם: פרעה אמר לו שהחרטומים פתרו לו את החלום כשני חלומות, אולם הוא חש שזה חלום אחד, ועל כן מבחינתו זה נחשב 'וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ'.

רבי זלמן סורוצקין: פרעה אמר לו: כפי שאתה רואה כאן את כל חרטומי מצרים, 'וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ', עד כה איש לא הצליח לפתור, ועל כן אל תמהר להשיב לי, עד שתשקול את דבריך.

וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת… שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה… יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב  (מא, כז)    

מדוע יוסף פתח בפתרון שנות הרעב?

רמב"ן: יוסף פתח בפתרון שבע שנות הרעב, הואיל ובכך היה חידוש גדול, כי השובע בארץ מצרים אין בו חידוש. ותועלת החלום הוא שהודיע הקב"ה לפרעה, שעומד להיות רעב בארצו, ועליו להיערך לכך.

חזקוני: הואיל והקב"ה, ברחמיו הרבים, הראה לו את המכה ואיתה את הרפואה, שהרי כל החלום בא רק כדי לעשות תקנה על הרעב.

וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם  (מא, לג)    

מה הצורך ב'אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם', ומה ההבדל ביניהם?

רשב"ם: 'נָבוֹן' – מבין עתידות, רואה את הנולד. 'חָכָם' – קיבץ חכמה ממה שראה ושמע.

אור החיים: 'נָבוֹן' – שמבין דבר מתוך דבר, כדי שיידע כיצד לשמר את כל התבואה לשנים רבות, שלא תירקב. 'חָכָם' – שמבין בחשבון ומספרים, שיודע לחשב את הכמויות והמחירים. 'נָבוֹן' נחוץ יותר מ'חָכָם', ועל כן הקדימה אותו התורה.

רבי חיים קניבסקי: לחכם יש ידיעות, לעומת נבון שמבין דבר מתוך דבר. בכל התורה מקדימים חכם לנבון, שהרי אם אין חכמה, בינה מנין. כאן התורה הקדימה 'נבון' ל'חכם', משום שיוסף כבר ידע את כל הפרטים והיה צורך רק בבינה, לדעת איך לסדר.

אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי… רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ  (מא, מ)    

מה משמעות תפקידיהם והחלוקה ביניהם?

בכור שור: פרעה אמר לו שכולם ימלאו אחר הנחיותיו, כאילו פרעה הנחה אותן, אלא שיקראו לפרעה מלך.

הנצי"ב מוולוז'ין: יוסף ינהל את כל עניני המדינה, כדוגמת משפטים שבין אדם לחברו וכדומה.

וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ (מא, מג)   

מה ביאור המילה 'אַבְרֵךְ' ומה מקורה?

פסיקתא זוטרתא: "אב המלך, שהרי המלך נקרא רך".

רש"י: "בדברי אגדה דרש רבי יהודה: 'אַבְרֵךְ' – זה יוסף, שהוא אב בחכמה ורך בשנים".

בכור שור: מלשון ברך, שהיו כולם כורעים על ברכיהם ומשתחוים לו, מלשון 'וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים'.

וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם  (מב, ג)   

מדוע כתבה התורה 'אֲחֵי יוֹסֵף', ולא כתבה 'בני יעקב'?

פסיקתא זוטרתא: "אותן שהיו במכירתו".

רש"י: "ולא כתב 'בני יעקב', מלמד שהיו מתחרטים במכירתו ונתנו לבם להתנהג עמו באחוה ולפדותו בכל ממון שיפסקו עליהם".

אברבנאל: התורה כתבה 'אֲחֵי יוֹסֵף', ללמדנו שמהשמים סובבו שיירדו למצרים, שישתחוו וייכנעו ליוסף, בהתאם לחלומותיו.

וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת  (מב, ז)    

מדוע כפל הלשון 'וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת'?

ספורנו: 'וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם' – ששינה את צורת הדיבור העדינה שהיתה לו. 'וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת' – ששינה את צליל דיבורו, כדי שלא יכירו את קולו.

וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ (מב, יג)

מדוע הזכירו את אחיהם הקטן, ללא שנשאלו על כך?

ספורנו: נתנו לו סימן נוסף, שניתן לברר ולאמת ועל פיו לבחון את גרסתם, האם דוברי אמת הם.

צרור המור: לאחר שאמרו 'שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ', הסבירו מדוע הגיעו רק עשרה. הקטן נשאר עם אבינו, לשרת אותו.

הנצי"ב מוולוז'ין: האחים אמרו ליוסף, שיש להם אח קטן, וניתן לשלוח מישהו שישאל אותו, ויאמת שהם אכן סובלים ממחסור בתבואה, ואינם מרגלים.

וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ (מב, כד)

מדוע יוסף בכה?

רש"י: מאחר ששמע שהתחרטו על המכירה.

ספורנו: משום שראה אותם בצרתם.

אלשיך: בעקבות הזכרת מכירתו, התעוררו אצל יוסף רגשותיו, ועל כן בכה.

הנצי"ב מוולוז'ין: מרוב חמלה.

וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ אֶת כְּלֵיהֶם… וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ (מב, כה)

מדוע נתן להם צידה לדרך?

רבינו בחיי: יוסף רצה שישובו עם בנימין בהקדם, ללא עיכוב.

מלבי"ם: כדי שלא יצטרכו לפתוח את השקים בדרך, להוציא מזון. יוסף לא רצה שירגישו בדרך שהשיב להם את כספם.

וְאֶת הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ (מב, לד)

היכן מצינו שיוסף אמר 'וְאֶת הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ'?

רמב"ן: יוסף לא אמר דברים אלו. האחים שינו חלק מהדברים 'מפני השלום' ואמרו ליעקב, שכביכול אמר זאת, כדי שיסכים לשלוח איתם את בנימין.

שפתי חכמים: יוסף לא אמר מילים אלו במפורש. כך השתמע מדבריו, שביקש שיביאו את בנימין ואמר 'וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם'. האחים הבינו מדבריו, שלאחר שיתברר לו שאינם מרגלים, (כשיביאו את בנימין), יאשר להם להסתובב ברחובות העיר, ללא חשש ריגול.

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה… שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה… (מג, ח)  

איך הצליח יהודה לשכנע את אביו?

מדרש רבה (צא, י): "מוטב תהא נפש אחת בספק ולא כולם בודאי".  

אלשיך: יהודה אמר ליעקב: 'שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי', אם תשלח אותו, אינך צריך לחשוש מאסון הדרך, כי הרי הוא יהיה שליח שלך, וכדברי חז"ל שההולכים בדרך לדבר מצוה אינם נזוקים, ובפרט מצות כיבוד אב ששכרה רב.

וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים (מג, יא) 

אם רצונו לרצותו, מדוע רק 'מְעַט'?

טור: שלא ייראו אנשים עשירים, כדי שלא ידרוש מהם סכום כסף רב.

אלשיך: יעקב אמר להם: קחו מעט, כדי שלא ייראה שאתם אשמים בעיניכם.

רש"ר הירש: המנחה היא ביטוי לכניעה. הבאת מנחה בכמות גדולה תהיה עלבון לאדון כה נכבד, שלא חסר לו מאומה, גם לא מנחה גדולה.

מלבי"ם: כדי שלא ייראו כנותני שוחד, אלא רק 'מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ', שכן דרך להביא מנחה דרך כבוד בעת התראות פנים מאנשים מכובדים.