גליון תורתך שאלתי לפרשת כי תשא תשפ"ה

גליון תורתך שאלתי מס' 178 לפרשת כי תשא תשפ"ה

וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם (ל, יב)

מדוע מכונה 'כופר נפש'?

אברבנאל: "וקרא את השקלים 'כפר נפשם', לפי שהוא תרומת בעליו להסיר ולקנח מעליו נזקו הראוי לבוא עליו מהמנין. ולזה נקרא ממון האיש שישלם בעבור חטאו כפר או כפרה, כמו שאמר 'אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו', ו'נפשו' הנזכר כאן הוא עצמו וגופו וכן 'אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח', 'נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ'".

ספורנו: "כי הכרח המנין באישי האדם הוא מצד ההשתנות הקורה באישיו מהויה והפסד, וזה בסבת חטאם, כאמרם 'אין מיתה בלא חטא', ובכן כל מנין הוא מזכיר עוון, לכן יאות שיתן כל אחד כופר נפשו לכבוד האל יתברך".

זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ (ל, יג)

מדוע נותנים דוקא סכום של 'מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל'?

רא"ש: "למה ציווה על מחצית השקל, לא פחות ולא יותר? ויש לומר, לפי ששקל עולה בגימטריה 'נפש' והקב"ה ברחמיו מטה כלפי חסד ומכפר על עוון חצי הנפש, ואם כן היה מחצית השקל כופר פדיון על חצי הנפש".

כלי יקר: הואיל ובמעשה העגל גרמו שבירת הלוחות לשנים, לכן יתנו 'בקע', דהיינו שקל בקוע לשנים.

רש"ר הירש: ללמדנו שתרומתו של היחיד, גם אם תהיה שלמה בתכלית, לעולם לא תוכל להיות דבר שלם. פעולתו של יחיד היא רק מקצת דבר. כדי שפעולתו תהיה שלמה, יש צורך גם בהתמסרות אחרים, שנדרשים לתרום למען הדבר השלם.

הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל (ל, טו)

מדוע העשיר לא ירבה?

בכור שור: משום שאם העשיר ירבה, או העני ימעיט, לא יידעו על פי השקלים שייאספו מה מנין בני ישראל, משום שלא יוכלו לדעת מי נתן שני מטבעות ומי נתן שלושה.

חזקוני: בתרומה יש גם מרכיב של כפרה. אם יתרמו תרומות שונות זה מזה, הם לא יהיו שווים בכפרה.

דעת זקנים מבעלי התוספות: "שלא יוכל העשיר לומר: חלקי גדול במקדש יותר ממך".

אברבנאל: כדי שלא יתבזה עשיר או איש חשוב ונכבד שירד מנכסיו, וכתוצאה מכך לא יוכל להביא הרבה. כדי שאיש לא יתבייש, הורתה התורה שכולם יהיו שוים בתרומה זו.

שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים (לא, יח)

מדוע הלוחות עשויות מאבן?

עירובין נד ע"א: "אמר רבי אלעזר: מאי דכתיב 'לֻחֹת אֶבֶן'? אם אדם משים עצמו את לחייו כאבן זו, שאינה נמחית – תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו – אין תלמודו מתקיים בידו".

מדרש רבה (מא, ו): "ולמה של אבן? שרובן של עונשין שבתורה בסקילה לכך נאמר 'לֻחֹת אֶבֶן'. דבר אחר, 'לֻחֹת אֶבֶן', בזכות יעקב שנקרא אבן שנאמר 'מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל'".

בכור שור: משום שבאבן אין רקבון.

מלבי"ם: "ונקראו 'לֻחֹת הָעֵדֻת' כי הקים עדות ביעקב שהתורה לא תשתנה לעולם כדבר הנחקק על האבנים שקיים לנצח".

וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַה' מָחָר (לב, ה)

מה ראה אהרון, שגרם לו לבנות את המזבח?

בכור שור: אהרון ראה שבני ישראל טעו, ואמר שהם עלולים למנות להם מנהיג אחר. כדי להטעותם או לדחותם, בנה להם מזבח ואמר שמחר יחגגו, כשמשה ישוב.

אור החיים: אהרון ראה דבר פלא, שלא עשה דבר, אלא השליכו באש, כפי שאמר למשה 'וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה', שיצא העגל מעצמו.

מלבי"ם: כשראה אהרון שנעשה המכשול על ידו, ביקש לתקן זאת ובנה מזבח לה' וקרא והכריז שהחג יהיה מחר לא היום (שידע שמחר ירד משה מההר), ולא לעבודה זרה, אלא רק לה'. בכך רצה לתקן, שלא ישתפו שם שמים ודבר אחר. שיהיה רק חג לה'.

 

וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם (לב, יט)

מדוע לא שבר את הלוחות כשהקב"ה אמר לו: 'סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם'?

חזקוני: "אף על פי שהיה בלבו לשברם, הורידם בידו, שלא יסתכל בהם הקב"ה וירא הכתוב בהם 'אנכי ה' אלהיך', ו'לא יהיה לך', ויזכור סורחנם".

אברבנאל: משה רצה שבני ישראל יראו אותו שובר את הלוחות, שמעשה שבירת הלוחות "יזעזע" אותם. אילו לא היו רואים את השבירה, היו פחות מושפעים מכך. ועל כך אמר 'וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם'.

 

 

וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְדֳּכַי וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו וְלֹא קִבֵּל (ד, ד)

מדוע 'לְהַלְבִּישׁ' נכתב לפני 'וּלְהָסִיר' הפוך מהסדר הרגיל?

אבן עזרא: משמעות הו' שבמילה 'וּלְהָסִיר' אינה ו' החיבור, אלא במובן של 'או'. אסתר שלחה את הבגדים למרדכי, להלביש אותם או להסיר את השק מעליו.

רבי משה חלאיו: משמעות הו' שבמילה 'וּלְהָסִיר' אינה ו' החיבור, אלא במובן של 'כדי', נימוק. אסתר שלחה את הבגדים למרדכי, להלביש אותם כדי שיסיר את השק מעליו.

אלשיך: אסתר העריכה שיתכן שמרדכי לא ירצה להסיר את שקו מעליו, ועל כן אמרה שלפחות ילבש את הבגדים על השק, שהרי אין לבא בלבוש שק. ויתכן גם שאמרה 'ולהסיר שקו' לאחר 'להלביש', על אף שזה בניגוד לסדר המקובל, משום שרצתה בכל מאודה למהר את הגעת מרדכי אליה, ורצתה לחסוך את הזמן שילך לביתו ללבוש בגדיו, וגם שלא יתעכב בפשיטת שקו מעליו, ועל כן אמרה שילבש בגדים אלו על השק, כדי לכסותו, שיוכל לבוא אל שער המלך.

לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן (ד, טז)

מדוע אסתר ביקשה לכנסם?

מנות הלוי: המן סיפר לאחשורוש על היהודים "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים", שאינם מאוחדים. אסתר רצתה לתקן את ה"לשון הרע" של המן, שעם ישראל יינצל בזכות אחדותם, ואמרה למרדכי "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים", שידגיש את אחדות עם ישראל.

אור חדש: אסתר אמרה לו שלתפילת רבים יש כוח מיוחד, כפי שאמרו חז"ל "רבי נתן אומר: מנין שאין הקב"ה מואס בתפילתן של רבים? שנאמר 'הן אל כביר ולא ימאס' וכתיב 'פדה בשלום נפשי מקרב לי'", ועל כן שיכנס אותם יחד.

 

וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ… (ה, יא)

מדוע המן ראה צורך לספר זאת?

אבן עזרא: המן סיפר עם זרש אשתו לאוהביו את מזלו הטוב, ומנה את עושרו הרב ובניו הרבים, ולאחר מכן אמר 'וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שׁוֶֹה לִי…', למרות שגדלו המלך.

אשכול הכופר: המן התרעם על שאף אחד מרוב בניו לא בא ונקם את נקמתו ולא הרג את מרדכי.

מנות הלוי: המן ביקש לטכס עימם עצה ולהבין מדוע מרדכי לא משתחווה לו, למרות עשרו, כבודו ונכסיו הרבים. המן תלה זאת בביטחון של מרדכי בקרבתו למלכה, הוא סבר שאולי מרדכי "מרשה לעצמו" לנהוג כך, אך גם "תיאוריה" זו נסתרה, שהרי 'אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר… אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשָׂתָה כִּי אִם אוֹתִי', והדגיש שאין זה אירוע חד פעמי, אלא 'וְגַם לְמָחָר אֲנִי קָרוּא לָהּ עִם הַמֶּלֶךְ', ועל כך ביקש מהם פתרון.

רבי שמואל די אוזידא: המן אמר שכולם מכבדים אותו בארבעה דברים: עושר גדול, רוב בנים, גדולה והתנשאות שגידל אותו המלך, וטען שארבעה אלו צריך היה מרדכי לחשוב כשמתייחס אליו בזלזול, ולא משתחוה לו, ולכן מבקש להתייעץ איתם כיצד לנהוג אתו.