גליון תורתך שאלתי לפרשת כי תצא תשפ"ד

להורדת גליון תורתך שאלתי מס' 152 לפרשת כי תצא תשפ"ד בקובץ pdf https://did.li/ZbngT

כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ (כא, יז)

מה מעלת הבכור, שנוטל פי שניים?

משך חכמה: הבכור הפך את האבא ל'אבא', ולכן יש להם דין של בכור. ביאור המילים 'בני בכורי ישראל', שכלל ישראל עשו את הקב"ה לאבא בעולם.

 

כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ (כא, יז)

מדוע המילה 'הַבְּכֹר' כתובה בכתיב חסר, ללא ו'?

האר"י: בכל אותיות הא-ב' יש 3 אותיות, שערכן בגימטריה כפול מהאות  הקודמת: ב' כפול מא', כ' כפול מי', ור' כפול מק', וסימנן אותיות 'בכר'. התורה לא הוסיפה ו' כדי לרמז באותיות אלו שהבכור  מקבל פי שניים. אילו היתה כתובה האות ו' לא היה רמז בזה.

 

וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת (כא, כא)

רש"י: נהרג ע"ש סופו, שלא ילסטם את הבריות. והרי דינו של רוצח בסייף ולא בסקילה?

רבי חיים קניבסקי: יש רוצחים שראוי להם עונש סקילה, אולם העונש נקבע לפי הרוצח הרגיל שהוא בסייף. בן סורר נידון על שם סופו, שעתיד להיות רוצח שראויב לו סקילה, ולכן נסקל כעת באבנים.

 

שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים (כב, ז)

רש"י: אם על מצוה קלה יש כזה שכר, ק"ו למתן שכר על מצוות חמורות.

מדוע רק בשילוח הקן מקשים על השכר שבה, הרי יש עוד מצוות שנאמרה בהן נתינת שכר ולא מצינו שהגמ' מקשה 'אמאי'?

מהרי"ל דיסקין: חז"ל אומרים (חולין קי ע"ב) שכל מצוה שמתן שכרה בצידה אין בי"ד מוזהרין להעניש ולכפות עליה ומצוה שאין כתוב בה נתינת שכר, בי"ד כופין עליה. בשילוח הקן על אף שנאמרה בה נתינת שכר, בית דין כופין עליה הואיל והיא לא תעשה ובית דין מלקים על לא תעשה.

לפי זה מיושב, שבשאר מצוות שיש בהן נתינת שכר לא קשה מדוע נכתב, משום שבא ללמדנו 'שאין בית דין כופין עליהן', אבל בשילוח הקן, שבית דין כופין, משום שהיא מצות לא תעשה, קשה מדוע נאמרה נתינת שכר. ועל כך מתרצת הגמרא: 'ללמדך ק"ו כמה שכר יש על מצוות קשות'.

 

עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם (כג, ה)

מהו שורש חטאם, הרי בני ישראל אכלו מן שירד מהשמים ושתו מים מבאר מרים?

רבי יהונתן אייבשיץ: מבאר בהתאם לתכונתם של עם ישראל – גומלי חסדים. מותר וצריך לקרב מי שגומל חסדים, אולם מי שלא מוכן לגמול חסד יש להרחיק אותו מעם ישראל.

גומל חסדים אינו בודק או מדקדק בציציותיו של האדם שלפניו, הוא עורך שולחן, מזמין להתיישב ומעניק הרגשה טובה מכל הלב. ללא תלות או התייחסות למצבם של בני ישראל כשהגיעו מהדרך.

 

עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר (כג, ה)

מדוע פתח בלשון רבים 'לֹא קִדְּמוּ' וסיים בלשון יחיד 'וַאֲשֶׁר שָׂכַר'?

פתשגן הדת: עמון ומואב שוו ודמו זה לזה בענין העדר קדימה בלחם ומים, שניהם לא קידמו, ולכן כתבה זאת התורה בלשון רבים. אולם בשכירת בלעם הלכו רק שרי מואב, בניגוד לזקני מדין שאמרו שאין בו תועלת, (עיין רש"י בפר' בלק כב, ז). מסיבה זו לגבי שכירת בלעם כתוב בלשון יחיד, שמוסב רק על מואב.

 

בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' (כג, ט)

מדוע רק הדור השלישי הותר לבוא בקהל ה' ודור שלפניו לא?

חזקוני: בדור הרביעי פוסקת הקורבה לאדם. כך גם מצינו בתורה בפסוק 'למען תספר באוזני בנך (=דור ראשון) ובן בנך (=דור שני)' ואילו הדור השלישי לא הוזכר. חזקוני מביא מקור נוסף, ללמדנו שרק עד דור שלישי, כפי שכתוב "עָלֶיהָ לִבְנֵיכֶם סַפֵּרוּ וּבְנֵיכֶם לִבְנֵיהֶם וּבְנֵיהֶם לְדוֹר אַחֵר" (יואל א, ג).

 

מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ (כג, כד)

לאחר שכתבה התורה 'מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר', מדוע הוסיפה 'וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ'?

סולת למנחה: יש אנשים שנודרים בהתלהבות לדבר מצווה, אולם עד שהם מגיעים לפרוע את התחייבותם הם כבר מתקררים. התקררות זו עשויה לגרום להם להתחרט מהנדר או חלילה גרוע מכך – לא לקיים אותו. במילים אלו מזרזת התורה ואומרת: 'ועשית כאשר נדרת' – באותה התלהבות שנדרת כך תקיים.

 

כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַה' אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה (כג, כד)

מדוע הפסוק פתח בנדר, 'כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ' וסיים בנדבה?

המהר"ם שיק: יש הבדל בין נדר לנדבה. אדם נודר בעת צרה או כשרוצה לזכות לדבר מסוים, ולכן מתחייב לתת משהו משל עצמו. נתינה זו אינה בלב שלם, שכן הוא מוכרח לכך. לעומת זאת נדבה ניתנת בלב שלם, איש לא הכריח אותו לנדוב.

יש פעמים שבהן אדם נודר בלב שלם, כשנותן את שהתחייב מיד לאחר הנדר ולא מתמהמה. על כך כתבה התורה: "מוצא תשמור ועשית כאשר נדרת", מיד ללא שהות, זו "נדבה אשר דיברת בפיך". אם אתה מקיים סמוך למועד הנדר, אזי זה לא רק נדר, אלא נדבה בלב שלם.

 

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם (כד, ט) 

הרמב"ן אומר על פסוק זה: "ולפי דעתי שהיא מצות עשה ממש… והיא אזהרה מלדבר לשון הרע, יצוה במצות עשה שנזכור העונש הגדול שעשה ה' לצדקת הנביאה".

איסור אמירת לשון הרע הוא אחד מיסודות החיים שלנו. יהודי שמדבר לשון הרע, דומה ליהודי שמחלל שבת, ואינו מקיים את חג הפסח, כל אחד מבין שזה פוגם במהותו כיהודי.

אנו מתקרבים לימי הדין הממשמשים ובאים. ראוי להתעורר ולהתחזק בעניינים שבין אדם לחברו בכלל וביתר שאת בהלכות לשון הרע, שמצינו בפרשת השבוע את הנזק והעונש שהם מסבים למי שמדבר לשון הרע.

 

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ (כא, י) 

מדוע כתוב 'כִּי תֵצֵא' בלשון יחיד, ולא כתוב 'כי תצאו', בלשון רבים, הרי למלחמה יוצאים חיילים רבים?

מהרי"ל דיסקין: ללמדנו שרק כשעם ישראל מאוחדים כאיש אחד, זוכים לנצח במלחמה את אויביהם, כמו שאמרו חז"ל (ויקרא רבא כו, ב), שדורו של אחאב היו מנצחים במלחמותיהם אע"פ שהיו עובדי עבודה זרה, משום שהיה שלום ואחווה ביניהם. אבל אם חלילה אינם מאוחדים, אין הקב"ה עומד לימינם להכניע את אויביהם.