כא, ה וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר… וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל
חז"ל אומרים שכשבני ישראל אמרו 'ונפשנו קצה בלחם הקלוקל', אמר להם משה: כפויי טובה בני כפויי טובה, בני בניו של אדם הראשון שכפר בטובה ואמר האשה אשר נתת עמדי (ע"ז דף ה.)
מדוע הוסיף 'בני כפויי טובה'? מדוע הזכיר את כפיות טובתו של אדם הראשון?
משה רבינו לא בא חלילה לקנטר את עם ישראל, אלא אדרבה התכוון ללמד זכות על עם ישראל, ואמר שאמנם הם כפויי טובה, אך תלה זאת בטבעו של אדם, שאינו מכיר בטובה, והביא ראיה לכך מאדם הראשון, שהתורה מעידה עליו (בראשית ב, יח) "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו", שכפר בטובה ואמר "האשה אשר נתת עמדי".
זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה… וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה (יט, ב)
מדוע כתבה התורה "זאת חוקת התורה", ולא "זאת חוקת הפרה", הרי זו פרשת פרה אדומה, ולא כל התורה כולה?
בפרשת פרה אדומה יש רמז לכל התורה כולה, שכשם שפרה אדומה מטמאת טהורים ומטהרת טמאים, כך התורה מחד מטהרת טמאים, (ע"י לימוד התורה נטהר האדם מטומאתו), ומאידך בכוחה לטמא טהורים, כמבואר בחז"ל (תענית ז' ע"א) שהלומד תורה שלא לשמה נעשית לו התורה לסם המוות. אם האדם לומד את התורה מתוך הכרה בקדושתה ושהיא תורת ה', הוא נטהר ומתקדש ע"י לימוד התורה.
כא, א וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד… כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל
רש"י: "וישמע הכנעני – שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד".
מדוע הסתלקות ענני הכבוד היה סיבה עבורו להילחם בישראל?
אהרן הכהן, היה 'אוהב שלום ורודף שלום', ענני הכבוד היו רק מכוחו, הם היו מאחדים את עם ישראל תחת כיפה אחת. עם ישראל זכו לענני הכבוד מכוח השלום שהשכין אהרן הכהן.
כששמע הכנעני שאהרן הכהן מת ונסתלקו ענני הכבוד, הבין שמעתה אבדה מעם ישראל מעלת השלום והחל הפירוד ביניהם, ולכן מיד בא ללחום בהם. הוא ידע שכל זמן שהאחדות ביניהם, אי אפשר להילחם כנגדם.
וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל (יט, ב)
מה משמעות תוספת המילה "אליך"?
רבי חיים אבולעפיא: עפ"י הרמב"ם (פרה אדומה א, א), שאין לוקחים עגלה ומגדלים אותה, אלא פוסק לבעלים דמים בעודה עגלה והיא נשארת אצל הבעלים עד שתהיה פרה ורק אז לוקחים אותה אליך.
לפי זה כוונת התורה במילים 'ויקחו אליך פרה', כשאתה לוקח אליך, היא תהיה פרה ולא עגלה.
בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם (כא, יח)
מי חפר? השרים או נדיבי העם?
מבאר המלבי"ם: 'חפירה' היא עמוקה. 'כרייה' היא מועטת. בני ישראל חשבו שהם צריכים הם לחפירה רבה כדי למצוא מים ולפיכך העמידו פועלים מקרב העם, ועל גבם העמידו 'שרים' שישגיחו עליהם.
אולם "במחוקק במשענותם", ברגע שהחלו השרים לחוקק במטיהם באדמה לסמן היכן יחפרו – מיד נבעו המים החוצה.
וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר (כ, כח)
מדוע במיתת אהרן הזכירה התורה רק 'מיתה', ולא 'קבורה', כמו שנכתב אצל מרים (לעיל פסוק א) 'ותמת שם מרים ותקבר שם'?
שפתי כהן: משום שנפתחה לו מערה ונסגרה עליו לאחר שנכנס לתוכה. ולכן כתוב 'וימת אהרן שם בראש ההר', ולא כתוב: 'וימת שם אהרן', כפי שכתוב 'ותמת שם מרים'. כביכול הושם בראש ההר והתאווה למות שם. שמצא מטה מוצעת ונרות דולקות.
משך חכמה: משום שהראה להם הקב"ה את אהרן במיטתו, כפי שכתוב "ויראו כל העדה כי גוע אהרן".
וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת… וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי (כא, ט)
המילה 'והיה' היא לשון שמחה. איזו שמחה היתה בנשיכת הנחש?
משך חכמה: גם מי שהיה חולה במחלה אחרת "מסיבה טבעית", והיה קרוב למיתה, ניצל ע"י הנחש, אם היה ננשך, והתרפא. ולכן כתוב "והיה" בלשון שמחה, ולא "ויהי".
יט, יט. וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא
מדוע המילה 'טהור' נכתבה בכתיב חסר, ללא האות ו'?
רבי חיים קניבסקי: ('טעמא דקרא') משום שבפרה אין צורך שהאדם יהיה טהור לגמרי. גם טבול יום כשר בפרה, לכן כתבה התורה 'הַטָּהֹר', לא מושלם.
לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת (כ, ה)
מדוע כתבה התורה רק 5 מינים אלו (זרע כולל חיטה ושעורה), מדוע לא מנה גם שמן ודבש?
רבי נתן גשטטנר: טעמו של המן היה 'לשד השמן וכצפיחית בדבש'. לא היה חסר להם שמן או דבש, ולכן לא התלוננו על חסרונם.