כח, יד וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ
מדוע דימה הקב"ה את זרעו לעפר הארץ?
מדרש רבה: כשם שעפר מתברך במים, כך ישראל מתברכים בזכות התורה וקיימים לעולם.
רבינו בחיי: רמז לשפלות הגלות, שמתוך העינוי העם יתרבה ויעלה על רודפיו.
הכתב והקבלה: כשם שהאדמה מצמיחה חיים לכל, כך ייעודנו להעניק לעולם חיות רוחנית והכרה בהקב"ה.
הדימוי לעפר הארץ הופך את מה שנראה במבט ראשון כחולשה לסוד העוצמה של עם ישראל. לעם ישראל יכולות לצמוח ולהפוך קושי ליסוד הנצחי שמעניק חיים ומשמעות רוחנית לעולם.
כט, ב מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר
מדוע היתה האבן מונחת על פי הבאר?
הרשב"ם מבאר שהאבן נועדה לשמירה, למנוע נפילה לבור ולהרחיק זרים משאיבת מים.
הרד"ק והאברבנאל מדגישים את החיסכון במים בעת מחסור: הצאן שותה רק מים טריים שנשאבו זה עתה, ושאיבה נפרדת של כל רועה היתה גורמת לבזבוז המים הנותרים בשוקת, ולכן נדרשה שאיבה משותפת.
הרש"ר הירש רואה באבן הכבדה עדות לחוסר האמון ולצרות העין של בני ארם: מתוך חשש שאחד ישאב יותר מחברו, הם חסמו את הבאר באבן שרק כולם יחד מסוגלים לגולל.
כט, יב וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא… וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ
מדוע רצה רחל לספר לאביה, ולא לאמה, כפי שעשתה רבקה, שסיפרה לאמה?
- פסיקתא זוטרתא: "מלמד שלא היה לה אם, שכן דרך הנערה, כל מה שיש בלבה מגדת לאמה וכאן לאביה, מלמד שמתה אמה".
- בכור שור: משום ששמעה שיעקב הוא קרוב משפחתו של אביה, לא ראתה לנכון להגיד זאת לאמה אלא פנתה ישירות לאביה.
- רמב"ן: רבקה קיבלה מאליעזר תכשיטים, ונהגה כדרך הנערות המראות אותם לאמותיהן. לעומתה, רחל לא קיבלה מיעקב תכשיטים, ולכן לא ראתה לנכון לרוץ לאמה אלא לאביה, כדי להודיעו שקרוב משפחתו הגיע, שייצא לקראתו.
- חזקוני: רבקה לא ידעה מיהו האיש שפגשה, ועל כן רצה לאמה, שכן דרך הבנות להיות מצויות אצל אמותיהן, בניגוד לרחל, שרצה לאביה מיד לאחר שאמר לה יעקב "כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא".
כט, כט וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָה:
כיצד יעקב, שקיים את כל התורה כולה, נשא שתי אחיות?
- מדרש שכל טוב: "שלא תאמר נישואין הללו הן בעבירה, אלא אשה בהיתר ובכושר, שעדיין לא נצטוו על שתי אחיות, ומשנתנה תורה נתחדשה הלכה".
- רמב"ן: האבות קיימו את כל התורה כולה רק בארץ ישראל, יעקב נשא שתי אחיות בחוץ לארץ, ומסיבה זו נפטרה רחל בכניסתם לארץ.
- רבי חיים פלטיאל: הן לא היו אחיות מאם אחת אלא מאב אחד בלבד, ואין אבהות לגוי. לפני מתן תורה נחשבו כולם כבני נח, ובני נח לא התייחסו אחר האב.
ל, לז וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת מַחְשׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת:
האם אין בכך רמאות?
- בכור שור: זה היה התנאי ביניהם, שהרי יעקב לא עשה זאת בהיחבא, אלא בשיקתות המים, מקום גלוי, שגם רועי לבן ראו וידעו ממעשה זה, שנמשך זמן רב.
- רמב"ן: כיון שסיכמו ביניהם שזה יהיה שכרו, היה יעקב רשאי לעשות כל שנצרך כדי להגביר את הולדת הצאן.
- רבי חיים פלטיאל: הצעת יעקב דיברה על הסרת השה, לא על השוורים, כפי שעשה לבן, ששינה ורימה את יעקב. משהחליף לבן את משכורתו והפר את הסיכום שביניהם, נהג איתו יעקב באותה אמת מידה, לא היה זה רמאות.
- הכתב והקבלה: יעקב לא עשה זאת מדעת עצמו, אלא על פי המלאך, שאמר לו: "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעֲתֻּדִים…". יעקב ראה זאת בחלום והבין שהקב"ה עושה לו נס, כדי שלבן לא ירמה אותו.
לא, ג וַיֹּאמֶר ה' אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ
מדוע התגלה אליו הקב"ה דוקא כעת?
- רלב"ג: משראה יעקב את יחס לבן ובניו אליו, חש קושי רב. מאידך, חשש לשוב לארצו מפני סכנות הדרך ומפחד כעסו של עשיו. לכן נגלה אליו הקב"ה בנבואה וציווה עליו לשוב למולדתו והרגיעו לבל יחשוש מעשיו. הקב"ה הבטיח לו שישמור עליו.
- אור החיים: לאחר ששמע יעקב את דברי בני לבן, מדגישה התורה שהגורם המרכזי לעזיבתו את לבן היה ציווי ה'. ללא גילוי השכינה, אף ששמע את תלונות בני לבן, לא היה עוזב בחשאי ללא ידיעת חמיו. הנבואה נסמכה לדברי בני לבן ללמדנו שיעקב פעל מתוך ציות לדבר ה', ולא מתוך פחד בלבד.
- אמונה וביטחון. לעיתים ניצבים מול אתגרים. הידיעה שהקב"ה מלווה אותנו ("וְאֶהְיֶה עִמָּךְ") מעניקה את הכוח לצאת לדרך חדשה מתוך ביטחון מלא בהשגחה הפרטית.
- לפעול מתוך שליחות ולא רק מתוך דחק. גם כשהמציאות סביבנו לוחצת ומאתגרת, האדם המאמין שואף לקבל החלטות מתוך חיבור לרצון ה' ולערכי התורה, ולא מתוך בהלה או תגובה רגעית בלבד.
לא, ד וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ:
מדוע יעקב קרא להן לשדה?
- מדרש אגדה: "מכאן לאדם שרוצה לדבר דבר סתר יצא לשדה ויספר במקום שאין שומעין אותו בני אדם, שאזנים לכותל ואזנים ליער, אבל בשדה אין כלום".
- אברבנאל: יעקב לא רצה שבניו שבביתו ישמעו את דבריו לנשותיו, כמו גם בני לבן, שהיו רגילים להיכנס למקומן של אחיותיהם, וחשש יעקב שמא ישמעו, ורצונו לברוח יתפרסם, ועל כן קרא להם לשדה.
- מלבי"ם: יעקב רצה לשמור על חשאיות, שלא ירגישו בתוכניותיו לברוח, וקרא להן לשדה, שלא ירגישו בתכונה מיוחדת, אם היה מסתודד איתן בביתו.
- רבי זלמן סורוצקין: יעקב חשש מ"הדלפות", שמי מעוזריו נמנה על אנשי לבן, שעלול לספר ללבן על ההתייעצות. כמו כן, יעקב ביקש בכך להראות לרחל וללאה שאין בעדרו מצאנו של לבן, והוא רק מבקש תואנת שוא.